אני לא בוכה זהב

דמעות זולגות
דמעות של כישלון
דמעות של אכזבה
מתאמצת להפוך את הקש לזהב
אבל אני מאחורי הקיר השחור
מי כבר רואה
מי כבר יודע …
וכשאני מחוץ לחדר השחור
הזהב מתגלה כקש
כאילו הפלא היה רק במוחי.
ימים ארוכים ללא שינה
ימים של יזע ומאמצים
ואיפה הם?
נדפו עם הרוח
חלפו כמו פרק זמן קצרצר
והדמעות, מה איתן?
רגילות, כמעט כמוני.
לא מכסף ולא מזהב.
בקצב השיר
מכסות את פניי
מראות עצבי
אך גם אותן אני מסתירה בחדר השחור
חדר ללא קסם, נטול תקווה.
עמוס במלח
ובמים עכורים שבהם עוד אטבע.