אני זוכר את החצר

כשהייתי צעיר וחיפשתי עדיין את מקומי בשוק העבודה, התגלגלתי לכל מני מקומות… אחד ממקומות העבודה, המוזרים ביותר, שהגעתי אליהם, היה ככוח עזר בבית חולים לחולי נפש.
שם התוודעתי לחולים, גם הקשים ביותר, שהיו מוצאים לחצר הטיולים של המוסד. הנה קטע שכתבתי בעקבות חוויה קשה זאת:

אני זוכר את החצר שאליה היו החולים מוצאים פעמיים ביום. הם היו מתהלכים בה הלוך וחזור במעגלים אינסופיים, צעדיהם מהוססים, הולכים ונעצרים, כאילו לא מוצאים טעם ויעד לכל העניין.
החצר המטופחת, עם שבילים שבצדדיהם פרחים ועצים, נראתה בעיני אז כחומות של ייאוש, שסגרו על עלובי חיים אלו.
וכשאני נתקל בבעיה, או במצב רוח רע, ומרגיש עייף ומיואש כמי שעומד להתפרק, איני נשבר ואיני עוצר, אלא מתגבר וממשיך הלאה עד שאני מוצא מחדש את המרץ, התקווה והשמחה. כי אני זוכר את החצר…