אני בן-אדם,

אני טועה, אני מועדת אני נופלת ונפצעת , אני נפגעת , אני פוגעת , אני הורסת את כול מה שטוב לי .
ורק אחר כך אני נזכרת להצטער על כך , רק אחרי שאני טועה אני מתחרטת .
גם אם זה הדבר הכי שטותי ומפגר שיש, גם אם זה הדבר הכי קטן שיש , זה פוגע, זה פוגע בדברים החשובים לי , הקרובים ללב שלי .
וברגע שהם נפגעים אני נפגעת גם אני, וזה אומר שבדרך עוקפין אני פוגעת בעצמי , פעם אחר פעם .
וזה הקש ששב את גב הגמל , זה הרגע ששבר אותי לגורמים , ששבר את הלב שלי לחתיכות .
איבדתי את הדבר שהיה הכי יקר לי במשך שלוש שנים, והסיכויים שהוא יחזור קלושים וקטנים אבל עדיין אני ממשיכה להאמין , לקוות.
אני יודעת שלפגוע בעצמי זאת תיהיה טעות , אני לא יהיה מסוגלת לקחת את המספרים ולפצוע את עצמי למרות שכמעט ועשיתי את זה , איבדתי את כול האומץ שהרגשתי את המכת הקרה נצמדת לעורי החם .
והדמעות ממשיכות לזרום .
ואני מבינה את עצמי,
אני מבינה שאני בן אדם.
אני נופלת אבל אני יעלה.