אני, אני..

אני לא אחת מהבנות האלה
שצוחקות עם שיניים.
שיושבות רגל על רגל .
המאופרות .
עם השיער החלק.
שכל גזרה מחמיאה להן.
אותן בנות שבנים נמשכים אליהם.
שלא מתאמצות הרבה.
אני מקנאה בהן,
רוצה ולא רוצה להיות כמותן.
אני, אני.
מי שרוצה שיאהב אותי כמו שאני ומי שלא, לא.
אמא אמרה לי…
אמא אוהבת אותי.
כן? אני כבר לא כל כך בטוחה…
אני מפלצת.
לא נסיכה.
אין לי כתר וגם לא שמלה.
אוכלת ליד בנים
ולא סלטים!
אני הבחורה שלא דופקת חשבון
אבל לא בלב שלם.
בלילה.
בחושך .
לבד במיטה.
מהדהדת ביני לבין עצמי,
שואלת אין ספור פעמים
"מי אני?".
וכל פעם זאת אותה התשובה
אני עונה מה אני לא..
אבל מה כן?