אנורקסית

הכל התחיל ביום הראשון של כתה ט' אני עברתי לבית ספר חדש לא הכרתי שם אף אחד. אמא לקחה אותי בבוקר נכנסתי לבית ספר ועשיתי סיבוב. אחר כך היה צלצול ניכנתי לכתה המורה ביקשה ממני לשבת ליד ילדה אחת,קוראים לה שירה. שירה היתה פשוט מושלמת גוף מהממם בלונדינית עם עיינים כחולות. היא הייתה ממש סנובית והיא העיפה אותי לצד של השולחן. אני לא הייתי ניראת כל כך טוב הייתי עם גוף ממוצע עיינים ירוקות ושיער חום ארוך מאוד. בהפסקה ישבתי לבד בכתה ואז ילדה אחת הצטרפה אליי,קראו לה אלינור, היא הייתה ממש חמודה וגם יפהה!! אני הרגשתי כלכך שמנה ומכוערת ליד כל הבנות שם!
יום למחרת איך שניכנסתי לכתה שירה וכל החברות שלה התחילו לרדת עלי ולקרוא לי שמנה (שירה הייתה סוג של מלכת הכתה אז אפאחד לא סירב למה שהיא אמרה)
וככה המשיכו הימים ורוב הבנות לא התקרבו אליי הבנים לא הסתכלו עליי, היחידה שהיתה בישבילי זאת אלינור שהיא הייתה מדהימה והיתה שקטה ומלא בנים אהבו אותה אבל היא הייתה בשלה ולא רצתה אפאחד!
מיום ליום ההתעללות המילולית שעברתי הפכה לקשה יותר.
ואז אני פשוט הפסקתי לאכול והתחלתי להקיא, רציתי רק לרזות וכמה שיותר מהר
אחרי חודש רזיתי 7 קילו התחילו להחמיא לי ובנים התחילו להיסכל עליי, אבל שירה והשפוטות שלה המשיכו להצי לי והורידו לי את הביטחון ,המשכתי לרזות עד שהגעתי לרזון חולני אני שקלתי 40 קילו והייתי 168 ס"מ כולם התחילו לדאוג לי ושירה וחברות שלה הפסיקו לרדת עליי.
אבל זה היה מאוחר אני ניסיתי להפסיק אבל לא יכלתי כל מה שהייתי אוכלת הייתי מקיאה אפילו בלי לרצות, זה פשוט הרס לי את החיים!!
אמא שלי לקחה אותי לפסיכולוגים ולפסיכיאטרים אבל כלום לא עזר אני לא הצלחתי לצאת מזה. אחרי שהמצב נהיה קשה יתר אמא שלי לקחה אותי לאישפוז!! זה היה נוראאא:(
לא ראיתי את המשפחה שלי חודש!! ניכנסתי לדיכאונות וזה הרס לי את החיים.
אבל למזלי הצליחו להוציא אותי מזה אחרי כמה חודשים השתחררתי מהבית חולים והרגשתי הרבה יותר טוב עלה לי הביטחון , אהבתי את איך שנראתי, אבל הכי חשוב אני הפסקתי להתייחס למה שאחרים אומרים.