אנה פרק 3-שיניתי טיפה
פרק 3:
"אנה….בבקשה,חכי לי רגע!." צעקה אושרית כשהיא הולכת אחרי אנה בדרך הביתה.
"אמרתי לך שאני לא רוצה לדבר איתך יותר." ניסתה להגיד אנה כמה שיותר ברוגע אבל ללא הצלחה.
אושרית עצרה ונאנחה.היא ידעה שלא משנה כמה היא תרצה לדבר עם אנה,אנה לא תרצה לדבר איתה.לפחות לא היום.אז היא הלכה לכיוון השני בדרך הביתה.
"אושרית." נשמע היה קול מוכר שאושרית מכירה אותו.
אושרית הסתובבה וראתה את מיטל.מיטל היא אחת מן החברות של אנה ואושרית.
"היי." אמרה אושרית עם קול עייף.
"היי…..תגידי לי,את ואנה רבתם?." שאלה מיטל בסקרנות.
"……כן…משהוא כזה." אמרה אושרית ונאנחה.
"מה?למה?." שאלה מיטל שמופתעת כי אנה ואושרית אף פעם לא רבו,או שהן כן והיא אף פעם לא ידעה על זה.
"טוב….את מבטיחה לי שאת לא הולכת לצעוק עליי?." שאלה אושרית בהיסוס.
"…אושרית…מה את כבר עשית?." שאלה מיטל בפחד.
————-
אנה הלכה ברוגע הביתה,למרות שבתוכה היא הייתה רותחת מכעס.
"היא מדברת עליי מלוכלך מאחורי הגב שלי כדי למצוא חן בעיני מנואל ועוד מתנהגת כיאילו שהיא לא עשתה שום דבר רע,ולא רק זה אלא שהיא חושבת שאני מגזימה….אולי אני באמת מגזימה?….לא,חברות לא עושות דברים כאלה." אמרה אנה בליבה.
"אנה,אנה בואי מהר!." צעק קול מפוחד ומוכר.
אנה הסתובבה וראתה את אחותה שובל שקטנה ממנה בשנתיים.שובל מיהרה מהר ורצה אליה מתנשפת ועייפה כולה.
"מה?מה קרה?." שאלה אנה בדאגה ובפחד.
"אמא,היא…" לפני ששובל הספיקה לסיים את דבריה,אנה מהרה אל תוך הבית ומתעלמת מהקול של שובל שקורא לה מאחורה.
אנה פתחה את הדלת של הבית והסתכלה מסביב.היא שמעה קול של אמא שלה שקוראת לעזרה,היא מהרה מהר אל אחרי הקול.כשהיא הגיעה לחדרה של אמא ואבא שלה,היא פתחה את הדלת וראתה את אמא שלה שוכבת על המיטה חסרת חיים וכולה מדוממת.
"אמא,אמא מה קרה?." צעקה אנה ושמה את ידיה מאחורי הראש של אימה.
"שש….אל תבכי בבקשה,אני לא רוצה לראות אותך בוכה." אמרה אימה והושיטה את ידה כדי לנגב את הדמעות שזולגות מעיניה של אנה.
אנה לא ידעה אפילו שהיא בוכה.גם היא הושיטה את ידה לגעת בדמעות וטלטלה את הראש.
"ואני לא רוצה לראות אותך ככה….." אמרה אנה בקול חנוק.
"אנה." צעקה מיטל כשהגיע לחדר.
"תתקשרי לאמבולנס." אמרה אנה למיטל בפאניקה.
"מה?." שאלה מיטל כשהיא רועדת.
"תתקשרי לאמבולנס." צעקה אנה אל מיטל כשהיא רועדת בעצמה.
מיטל מיהרה להתקשר לאמבולנס.אחרי שהיא התקשרה,היא התיישבה על המיטה ליד אימה וליד אנה.
"למה את לא התקשרת לפני זה?." שאלה אנה את מיטל בכעס.
"בגלל ש…בגלל שפחדתי שאבא יפגע בי." אמרה מיטל כשהיא מתאפקת לא לבכות.
"מה?….למה שהוא…" שאלה אנה את מיטל וניסתה להמשיך.
"מיטל." הזהירה אימה של מיטל ואנה בקול חלש מרוב הכוח שאוזל לה.
"בגלל שהוא עשה את זה לאמא." אמרה מיטל לאנה והתחילה לבכות.
תגובות (3)
וואו! הסיפורים ממש מעניינים! תמשיכי
ממש ממש מעניינים.
תקראי את הסיפור שלי ותגיבי בבקשה ותמשיכיייי