אנה גאן. פרק ראשון – ציפורים מחורבנות

התעוררי בבוקר.
היה קריר בחדר ,והחלון היה פתוח, ואני התכרבלתי לי בפוך. אולי ירשו לי לקחת אותה?
לא נראלי. נצחתי שוב לתוך הכרית.
05:48 שעה ושתים עשרה דקות לפני שאני צריכה לקום.
אני צריכה לראות את זה מנקודת מבט אופטימית, היום יהיה בסדר, השמש זורחת, הציפורים מצייצות.
ויושבות לי על החלון.
אני יודעת שזה אמור להיות צליל יפה או משהו אבל בעשרה לשש בבוקר זה סתם מעצבן.
"קישטה ! " צעקתי. שלוש יונים שמנות ישבו על עדן החלון והסתכלו עלי במבט של "מה היא רוצה זאתי?" הן לא מפחדות ממני, ברור שלא. באזור הזה של העיר אתה מתקרב ליונה כדי להפחיד אותה ובסוף אתה זה שבורח.
נאנחתי שוב 05:49. התחלתי לחשוב על מה אני יכולה לעשות. הצלחתי לעשות לאמא רגשות אשמה והיא לקחה אותי אתמול לשופינג מטורף. זאת אומרת, היא נתנה לי כסף ואני הלכתי לשופינג מטורף, אני לא מדברת איתה , או עם אבא,אני כועסת עליהם הם שלחו אותי לפנמייה.
לפנמייה! הם לא שאלו אותי אפילו הם פשוט החליטו שאני באה איתם ונשארת שם.
אני לא רוצה ללכת לפנמייה, מי לעזאזל רוצה ללכת לפנמייה ? יש לי פה חברים, וכן אני וההורים לא מתקשרים כל כך טוב מאז מה שקרה אבל סוף סוף סיימתי את העבודות שירות לפני חודש ,חשבתי שאני אספיק להיות עם החבורה עד שנחזור לבית ספר אבל לא. הם הצליחו להכניס אותי ברגע האחרון. מזל.
חשבתי מה כדאי להגניב לתיק.
פלאפון? יתפסו אותי. אם הם ירצו הם יתפסו אותי.
למדתי את זה ממרום שנותי בחטיבה.
אני אפילו לא רוצה אותו בשביל לדבר עם אנשים. אני רוצה רק את המוזיקה. יש לי פליי ליסט לכל מצב רוח ואני משנה אותן כל הזמן. הכלל שלי הוא כשאני לומדת את השיר בעל פה צריך למחוק אותו. יש יותר מידיי שירים בעולם מכדי לבזבז זיכרון על שיר שאתה כבר מכיר.
החלטתי לקחת את כל הספרים של ג'רמי ,את הכובעי גרב שלו ,את הדובי שהוא קנה לי ומאתיים דולר מהקופה שלי. ג'רמי הוא איש של אוספים. יש לו שתי כונניות מלאות ספרים, וארבעים ושמונה כובעי גרב בצבעים ודוגמאות שונים. מילאתי עוד מזוודה בספרים שלו. אני אסחב אותה, הם לא יחסרו לו עכשיו.
06:50 אם אני אתחיל לארגן עכשיו אולי אני אפילו אקדים לפנמייה על שם סנט פטרסבורג.
ישנתי עד 07:39 עד שאבא העיר אותי בהיסטריה ואמר שאני כנראה יאחר.