אמיצה לא אמיצה

אני כל כך אמיצה.
וואלה, כן, אני ניצחתי את העולם.
אני המשכתי לאהוב גם כשלא הייתה סיבה.
אני קמה בבוקר ומחכה להודעה ממך, ואיך אני מתאכזבת שזה אף פעם לא מגיע, אין לך מושג.
אני פוגשת אותך יותר מדי. אני אמיצה, כי אני ממשיכה להיות בקשר עם האקס שלי. קשר הדוק מאוד.
כשאנחנו נפגשים אני לא מפסיקה לחייך רק מהמחשבה שאולי היום נחזור.
כשאנחנו מדברים בטלפון אני מחכה למילים המנחמות והמרגיעות שלך, כמו בימים הטובים.
כשאני רואה תמונות שלך אני מהרהרת לעצמי אם לפעמים אתה מתחרט שזה נגמר.
אני כל כך אמיצה.
אני הבנאדם הכי אמיץ שאי פעם הכרתי.
למה?
כי לא ברחתי ממך.
המשכתי לדבר אתך ולהיפגש אתך ולחייך כאילו הכל כרגיל, אפילו שהכל כל כך לא בסדר.
התחלתי לדבר עם בחורים אחרים אפילו שאתה היחיד שנמצא לי בראש.
אני לא ברחתי.
אני כאן ותמיד אהיה.
חלק מהחיים שלך, צרורה בהם.
אני לא קניתי קופסת גלידה כשנפרדנו. אני ראיתי את הסרט ההוא שהבטחת שנראה ביחד, והשתדלתי שלא לבכות.
אני לא מיררתי את חיי. אני שמתי מוזיקה שמחה ורועשת ורקדתי בבית ריק, משתדלת לשכוח.
אני לא סיפרתי ליותר מדי אנשים. אני השארתי את הכאב בלב לעצמי, משחררת אותו דרך חתכים ברגליים.
אז איך זה שלמרות הכל, אני כל כך פחדנית?
אם הייתי באמת אמיצה, אז הייתי מספרת לך את האמת.
הייתי יוצרת רגע רציני בכל אחת מהפעמים שנפגשנו כאקסים, ומספרת לך כמה אני מתגעגעת.
הייתי אומרת לך שאתה היחיד שאני חושבת עליו.
שאני מחכה כבר שבועות שתלטף לי את השיער כמו בימים ההם.
שתנשק לי את המצח אחרי יום ארוך של לימודים.
שתתכתב איתי בלילה בסגנון ההודעות המדהים שיש רק לנו.
אני כל כך לא אמיצה.
כי אם כן הייתי, אז הייתי דואגת לחשוב קצת על הרצונות שלי, ולא רק על של אחרים.
כי אני רוצה אותך.