אמא

שוב חזרת.. באותה שעה מאוחרת. שוב אמרת שאת לא מוותרת, שוב שכנעת שזה סתם עוד בקבוק ושתייה מיותרת. אבל אני לא מטומטם, ושוב אני מבין שאת רק מתמכרת. כל יום שאת הולכת ולא ממהרת לחזור, כל רגע שאת מחליטה להתחיל לשתות ואת כבר לא מסוגלת להסתכל לאחור, את מתחילה וממשיכה ולא מסוגלת לעצור, ועד שאת חוזרת את כבר רואה שחור. יש לך בית וילדים.. אז איך את עוד יכולה להגיד שאנחנו לא מעריכים? שעל דל דבר קטן רק תלונות נותנים. את מבטיחה כל פעם שבפעם הבאה הכל יהיה טוב ושבבית שוב נחזור והפעם לתמיד…. לאהוב. כן אמא לאהוב.. המילה הזו שאני כבר בטוח ששכחת מה משמעותה ואני אתפלא אם את יודעת בכלל איך להגות אותה.. פעם אני משוכנע שידעת, היית מפזרת אהבה בכל פעם שבאת.. יכולתי לראות את זה אפילו במבט גם אם זה היה רק לרגע קט. אבל היום? היום אני יודע.. אמא יודעת רק לריב ולצעוק, כל פעם שנריב היא תיכנס לשוק עד שנגיע למצב שעוברים על החוק. כל פעם רבים ולא מפסיקים, כל פעם מדברים וגם צועקים, ואי אפשר לקרוא לזה משברים, כי אלו לא נפילות שיש לאנשים. אלו דברים שכל הזמן קורים, ואני מנסה ומנסה אך הם לא נפתרים, ושוב מילה פה מילה שם ושנינו מאיימים לא יודעים איך הגענו לזה ובסוף שנינו בוכים. חח.. ואומרים שלאמא יש תמיד פתרון – לכל משבר, סכסוך ואפילו לדיכאון. לאמא שלי.. יש ממש כישרון.. היא לוקחת את הבקבוק ושותה בלי הפסקה.. בורחת מהבית ולא רק לדקה.. רק כדי לסיים את הבקבוק שלה עם הרגשה של מועקה. גם אם זה ייקח לה כמה שעות היא לא תוותר אפילו על הדקות או השניות שבהן היא יכולה לבכות ולשתות.. ובסוף שהיא חוזרת הביתה.. כולה מלאה מכות.