אמא של שבת

23:30 שישי בערב. אני בסלון בבית, לבדי.
צופה "האח הגדול".

"יש רגעים בחיים שאתה פתאום חוטף מן כאפה כזאת, שגורמת לך להבין פתאום מה זה להיות הורה" אמרה לי אחותי בבזק תוך כדי שצחצחה שיניים. "רגעים שאתה פתאום מעריך".
הנהנתי והסכמתי.

ההורים שלנו בחו"ל.
טסו לרומא לשבוע. מגיע גם להם, לא?
אנחנו שלושתנו – אחי, אחותי ואני, נותרנו מופקדים על הבית בגאון.
מה לא נתפרע? לא נחגוג? מממ.. כנראה שלא. אני עם דלקת בגרון, אחותי עם עייפות מצטברת של שנה ואחי הקטן (שכבר לא כזה קטן) היחיד שחוגג ביננו. "אני יוצא עם חברים לנמל בתל אביב" הוא הכריז. "אל תדאגו לי. אני עם טלפון ומפתחות, יש עליי כסף ואבא של ארז מסיע אותנו. נחזור במונית".
פתאום השד האימהי יצא מתוך שתינו, והתחלנו בשאלות המודאגות והחופרות ששואל כל הורה ממוצע נער מתבגר: "עם מי אתה הולך, לאן אתה הולך, מתי אתה חוזר? יהיה שם אלכוהול..? כי אם כן, אז אתה יודע להיזהר…".

הסתכלנו אחת על השנייה. הרגשנו מוזר.
גיחכתי לעצמי, רק לרגע קל. אמרתי לאחותי שפתאום עכשיו כשאנחנו סוג של ממלאות מקום אמא, הדאגה ל"ילד" שלך נראית לגיטימית. "תחשבי על זה" חייכתי. "את בהריון 9 חודשים אחרי שניסית להביא ילד לעולם כמה שנים טובות. את יולדת אותו (בכאב), מגדלת, מטפלת, מפנקת, שומרת וברגע אחד – אין לך שליטה עליו. מישהו אחר יכול לקלקל את כל מה שבנית כל השנים. מפחיד!" תהיתי. "לא פלא שאמא כל השנים לא נרדמת כשאנחנו יוצאות. היא דואגת, ובצדק". התהייה הזו על אחי הקטן פתאום העבירה בי פלאש ליום העתידי בו אני אהיה אמא. (זה עוד לא בקרוב, אל תדאגו). הלוואי והייתי יכולה לשמור את הילד שלי בצמר גפן. כל השנים. שיהיה רק איתי, רק שלי, בלי שריטה, בלי פגע. בלי חשש… בלי לדאוג, בלי לא לישון בלילות. קצת אגואיסטי? אולי, אבל מלחיצה מעט המחשבה בה לא תהיה לך שליטה על הדבר שהכי יקר לך מכל, שיצרת בגופך.

כנראה שעד אז אני אמשיך לשבת לבדי בסלון, בימי שישי.
לחכות שאחי, "ילדי" הקטן ישוב מהבילוי בעיר הגדולה. זו שכבר עייפתי מלצאת ולבלות בה.
אמשיך לצפות ב"אח הגדול", לרקום לעצמי חלומות, אהבות. כאלה שרואים רק בסרטים.
לדמיין שיום יבוא והאביר יגיע. על סוס? מי יודע…
אולי דווקא אביר רומאי שיחזור בטיסה עם אמא ואבא.

ביינתים הגרון דוקר (בגלל הדלקת), הלב קצת כואב (בגלל הדרמה בטלוויזיה),
הבטן מתהפכת (שרק אחי יחזור בשלום), והגעגוע (להורים)– מתחיל להדהד.

זו השבת שלי.
שבת שלום