אמא שלי

כשהייתי קטנה, אני זוכרת , אמא שלי , עבדה במשמרות. בקושי ראיתי אותה . סבתא טיפלה בי.
זה מה שהיא סיפרה לכולם , כלומר למי שהתעניין.
איפה את עובדת ורדה ?
והיא היתה עונה במין מסתורין כזה , אני ? יש לי עבודה במשמרות. כן , אבל מה את עושה ?
את אחות ? את טבחית ? היא היתה תמיד מחייכת וקורצת . שיחשבו מה שהם רוצים .
יום אחד אחרי שחזרתי מבית הספר , לבית של סבתא , ריח האורז המתובל שלה הגיע עד למדרגות הבנין. לקחה אותי סבתא לשיחה. היא היתה חמורת סבר , ואמרה שאמא לא תבוא יותר . היא עזבה. נסעה לגרמניה. יש לה שם חבר והיא תגור איתו. לא בכיתי בכלל. למעשה הידיעה הזאת לא שינתה לי את חיי במאום. למה מה? היתה לי אמא קודם? האשה קטנת הקומה, השחומה , עם התלתלים האינסופיים , שסבתא אמרה שהיא אמא שלי ? שאני קצת דומה לה? זאת באמת אמא שלי ?
האשה הזאת ? ישבה לידי כשהיה לי חום ?תפרה לי כפתור שנפל?שהכינה לי כריך לבית הספר? שבאה ליום הורים? לא ,ממש לא .הכל הכל זאת סבתא היקרה שלי. בזכותה ורק בזכותה צלחתי את ימי הילדות העשוקים שלי. בזכותה הצלחתי בלימודים . והיא נתנה לי כח לשרוד את בית הספר , את המורים שלא מפרגנים,את המורות החשוכות ואת הילדים המחרימים והמנדים והוריהם הולכי הרכיל.
למבחנים סבתא היתה מתכוננת איתי. כשהיה צריך לעשות שער למחברת מולדת סבתא קישטה לי , ציירה , כי היתה מציירת נורא יפה.
כשעליתי לחטיבת הביניים כבר גיליתי שאין לי כשרון למתמטיקה. והתוצאות במבחנים הוכיחו זאת.
אז סבתא הטובה , הביאה לי סטודנטית מהטכניון שתשב איתי ותעזור לי בשיעורים והכינה אותי למבחנים. ואיך שהוא הצלחתי. זה לא היה קל. אבל בביולוגיה הייתי ספצית. אהבתי את השיעורים, אהבתי את המורה , ואז גם התחברתי לכימיה . כשסיימתי את התיכון והתגייסתי הייתי בחר"פ. זה סידר לי את החיים.ידעתי , היה לי ברור לגמרי שאני אלך ללמוד רפואה.סבתא עודדה אותי.לפעמים הייתי חולמת , מין חלום מוזר כזה. שאני מתעוררת בגרמניה בעיר קטנה ששכחתי את שמה , אולי המבורג? ואני סטודנטית בבית הספר לרפואה באותה עיר. ואז הייתי מתעוררת בבית שלי ושל סבתא . אמא אף פעם לא באה לביקור. ואני וסבתא אף פעם לא נסענו אליה.היא גם לא הזמינה. היא לא התקשרה אף פעם וגם לא כתבה לנו אפילו גלויה.פשוט שכחה. מחקה . שכחה שהשאירה ילדה קטנה והיא עכשיו בחורה, אשה צעירה .
בשנה האחרונה ללימודי הרפואה שלי ברמב"ם, היא הגיעה. עלתה במדרגות ונכנסה הביתה .זאת לא היתה הפתעה.היא שלחה לסבתא מייל שהיא תבוא ביוני.
הגיעה אשה קטנה, צנומה עם שיער מוחלק בצבע נחושת. חפה מתכשיטים.
היא לא חיבקה ולא נישקה, מעולם לא עשתה זאת. לא התרגשתי כשראיתי אותה. גם סבתא לא. סבתא ישבה בכורסא שלה מול הטלביזיה. אמא באה והתיישבה מולה. לא ראיתי דמעות גיל ולא קריאות שמחה. אמא שלי התקבלה בשיוויון נפש.סבתא לא יצאה מגידרה .
אמא רק אמרה "גדלת"!
אני שתקתי > מה היה לי להגיד?