אמא בת15 פרק 1

הכול התחיל בנערה צעירה.
קראו לה קרולין.
קרולין הייתה ילדה כמעט רגילה לגמרי.
למדה בבית הספר.
עשתה בגרויות , פעילות התנדבותית,
בעצם ילדה היא הייתה כזאת שכולם אוהבים .
לקרולין הייתה ילדות לא פשוטה .
ליתר דיוק עד גיל 9 היא הייתה ילדה רגילה כמו כולם
קפצה שיחקה דיברה שהייתה נאהבת .
אך ביום בהיר אחד הכול השתנה .
אמא של קרולין
נכנסה לתאונות דרכים .
אמא שלה אז הייתה בהריון עם אחיה הקטן
.
אמה של קרולין מתה כמעט במקום.
אך את אחיה הקטן .
הרופאים הצילו.
הוא חיי.
כמעט ואיבדו אותו .
אך בסוף הכול היה בסדר.
מתי שאמא של קרולין נפטרה
קרולין עברה לגור אצל סבא וסבתא שלה.
הם היו כבר זקנים
בני 75.
אלו היו הוריה של אמה של קרולין.
הקשר עם אביה התנתק כמעט לחלוטין.
הסבתא הזקנה של קרולין לא רצתה שהנכדה שלה תיפגש עם אביה.
למרות שאביה היה תמיד בעל טוב ואבא טוב.
קרולין גדלה בידיעה שהיא רחוקה מאביה .
מה שבעצם קרולין לא ידעה
שאחיה הקטן חיי היום .
ולא רק אח .
אביה של קרולין נשא אישה אחרת .
שנה אחרי מות אמא שלה.
ואיתה נולדו לו 2 בנות.
מה שבעצם קרולין חשבה שאין לה אחים .
השנים חלפו קרולין כבר לא הייתה ילדה קטנה .היא הייתה בת 14
היא הכירה חבר
בן זוג.
קראו לו דניל.
קרולין אהבה מאוד את דניל.
היא תמיד דיברה איתו.
היא הרגישה נאהבת .
היא אהבה מאוד את ההרגשה הזו .
לעומתה סבתא שלה רחל
וסבא שלה לוק לא אהבו את הילד
ואת הזוגיות שהנכדה הייתה .
יום אחד
דניל בא לביתה כמו יום רגיל .
הוא אהב לבוא אליה.
להיות איתה .
לדבר איתה .
ולספר לה את הדברים הכי אישיים שלו.
הוא הרגיש בטוח איתה .
הוא הרגיש שזו האהבה הראשונה שלו.
והוא אהב אותה כמו שלא אהב אף אחת בחיים.
דניל: שלום קרולין מה קורה!
?
רוצה לצאת?
קרולין: לא יודעת
דניל : אני רוצה שנצא
בא לך?
קרולין: לא יודעת לאן?
דניל: לטייל בים.
טיילת.
יפה שם.
קרולין: אני אחשוב
דניל: תסתכלי
זה מקום יפיפה לטייל
ומי יודע אולי תמצאי שם לקנות משהו
קרולין: לא חושבת.
דניל: נו בכול זאת?
קרולין: אוקי רק עם אתה מתעקש
דניל: כן אני כן.
קרולין הלכה איתו לאותה הטיילת.
קרולין הסתכלה סביב וחשבה לעצמה שהמקום אכן יפה
אפילו מאוד.
דניל שמח שהסכימה .
דניל: אפשר לשאול שאלה?
קאולין: איזו ?
דניל: אנחנו ביחד כבר כמעט שנתיים
קרולין: כן אני יודעת
דניל: אני אוהב אותך .
את האהבה הראשונה שלי.
קרולין: גם אתה דניל .
אתה לא יודע כמה אהבה יש לי כלפיך.
דניל: אני יודע תאמיני לי.
קרולין: אתה זוכר
דניל: את מה?
קרולין: נו את מה שעשינו חודש שעבר.
דניל: אהה כן
אני זוכר .
קרולין: אתה יודע מה?
דניל: מה ?
קרולין: תבטיח שאתה תהיה לצידי
דניל: מבטיח מה קרה?
קרולין: מה שקרה בעצם
זה שאני בהריון.
דניל: מה ?
את לא רצינית
את עובדת עליי?.
קרולין: לא
דניל: איזה חודש?
קרולין: לא יודעת שני .
דניל: שני!
?
את תעשי הפלה נכון?
קרולין: אני חושבת שלא
דניל: למה?
אין לנו כסף לגדל תינוק.
אנחנו עדיין לומדים
ואני אישית מאוד הייתי רוצה לסיים את כיתה יב ולסיים בגרות מלאה
להתקבל לאוניברסיטה ללימודי רפואה .
אני רוצה להיות מנתח מגיל מאוד צעיר נראלי 7.
ואת קרולין אין לך חלומות ??
לא יודע אולי לסיים בית ספר לפני אוניברסיטה צבא לא יודע
קרולין: ברור שיש לי חלומות
ברור שאני רוצה דברים
אבל ברור לי גם שאני אגדל אותם .
דניל: אותם?
קרולין: כן דניאל אותם
מפני שאמרו לי שאלו תאומים אולי יותר לא יודעת .
לא בטוחה.
דניל: את לא יודע
אבל הם יהרסו לנו את החיים

אין לנו כסף זמן וכוח ובעיקר המון סובלנות להעניק להם.
קרולין: יהיה בסדר מבטיחה לך
דניל: איך את יכולה לומר כך?
בסדר?
אני לא רואה שמשהו כאן בסדר .
קרולין: אתה פשוט מפחד
לא סומך עליי ובעיקר אתה כועס .
כועס על כול כך הרבה

רק מי מבין
זה קשה זה כואב לך לפגוע בהם.
אבל מה כבר הורים צעירים כמונו יוכלו להעניק להם.?
מה את יכולה להסביר לי??

קרולין: אבא שלי יעזור
סיפרתי לו סיפרתי לו הכול

הוא הבטיח.
יש גם הרבה עמותות
כמו אפרת.
שעוזרות לצעירים כמונו
עד שהילד מגיע
לגיל שנתיים.
דניל: ואז אחרי העזרה הראשונית
אני אהיה בן 17.5
מה ?
מה אני אוכל להביא להם ?
אני צריך ללמוד מסודר
למצוא מקום עבודה מסודר .
אני יודע
ואת?
קרולין: ההורים יעזרו שלי שלך .
הילדים היגדלו .
נישלח אותם לגן הילדים.
שיהיה להם תעסוקה מבוקר עד 3 בצהריים .
יהיה בסדר.
דניל: קשה לי להאמין שאני שיהיה בסדר .
קרולין: תנסה
לפחות רק תנסה
דניל: אני אשתדל אך לא בטוח 100 אחוז.
עברו להם הימים השבועות וכך גם החודשים
הזמן חלף וכך חלפו 4 חודשיים .
זה היה בוקר בהיר .
רגיל כמו תמיד
דניל ניגש לקרולין בבית הספר .
הם למדו באותה כיתה
דניל: היי קרולין מה קורה?
איך את מרגישה?
קרולין: טוב תקשיב דניל
יש לי חדשות בשבילך
דניל: אילו ?
מה קרה ?
את בסדר ?
מה רצית לספר לי?
קרולין: זה הריון .
אני בחודש 6 בתחילתו
שבוע 24.
זה לא תאומים דניל
דניל: יום אז זה ילד אחד כן?
קרולין: לא דניל
זה יותר אלה שביעיה .
אחת מהם ממש חולה עם בעייה בריאותית ממש קשה אני בספק עם תשרוד .
דניל: 7 את אמיתית??
קרולין: כן
אני לא משקרת .
4 בנים
ו3 בנות .
דניל: איך נעשה את זה?
קרולין אני דואג אני מפחד .
קרולין: גם אני דניל
זה הכי מלחיץ בעולם
זה הרבה ילדים ובלי עזרה מההורים שלי שלך .
אנחנו לא נשרוד .
זה כבר חודש מתקדם

נצטרך לעשות את זה.
זה יהיה קשה .
ממש.
קרולין: אני יודעת .
זה לא יהיה קל .
אבל אני יודעת
שאנחנו נעשה את זה.
דניל : את מפחדת?
איך תלדי?
קרולין: קיסרי .
וכן
זה מפחיד .
אני לפחות מקווה שהם ישרדו.
דניל: את לא היית רוצה שכמה שפחות ישרדו
נו את יודעת שיהיה לנו פחות עבודה
קרולין: אני יודעת אבל אנחנו חייבים לקחת אחריות.
על המעשים שלנו .
דניל: איך נקרא להם ?.
קרולין: חשבתי כבר על מספר שמות
בעיקר לבנים
אתה לבנות .
דניל: סבבה
קרולין : חשבתי לקרוא לבנים שלנו בשמות האלו
תגיד אם הם נשמעים לך סבבה .
אוליבר,טיילר, ויליאם , רידן.
דניל: סבבה מבחינתי זה בסדר .
קרולין: אתה בוחר לבנות
איזה נו תגיד
דניל: אני אחשוב ואגיד לך
תני לי יום יומיים
קרולין: סבבה