אמא בת15 פרק 2

יום לאחר מכן
דניל החליט לישון לילה אצלה
אצל חברה שלו קרולין .
דניל : איך ישנת הלילה?.
קרולין: סבבה הכול טוב .
ואתה?
דניל: לא יודע איך לומר לא כול כך טוב.
קרולין : בקרוב נהיה הורים
אני יודעת אתה לא שמח
חושב שזו טעות איומה
אבל עשינו את הטעות הזו יחד
בבקשה דניל תבין אותי
אני מבינה את הפחדים שלך
הצער הכאב שלך
הכול אני מבינה
אבל תבין הילדים יביאו לנו שמחה דיי גדולה.
אני יודעת קשה לך להאמין אבל אני בהחלט מאמינה בטוב
דניל: איך את יכולה לדבר ככה
זה כול כך קשה אני לא רואה את עצמי מתפקד
בתור אבא ל7 תינוקות.
קרולין: ועל שמות חשבת?
דניל: לא כול כך .
אני לא יודע
אולי מישל
קרולין: בסדר לאחת מהן היקראו מישל .
השם סבבה .
ותן לי עוד 2 ?
איזה אתה אוהב ?
זרוק שמות
דניל: אולי נוהל ואת השם האחר תבחרי לבד.
אין לי כוח לחשוב .
קרולין: אולי לורן?
דניל: לא לאמא שלי קוראים כך .
קרולין: אליסיה .
דניל : שיהיה אז סיכמנו לבנות ?
מישל נוהל ואליסיה
קרולין: סיכמנו
ולבנים ויליאם אוליבר טיילר ורידן .
דניל: נהדר סיכמנו אני מסכים .
עכשיו בעיניין השמות סיכמנו .
עכשיו
איך נסדר את החדרים ?
קרולין: 2 חדרים
אחד לבנים
אחד לבנות .
בבית של אבא שלי יש חדרים ענקיים עם מלא מקום .
הכול סידרתי בקשר לחדרים
עם העמותה ועם אבא שלי אנחנו נעשה את זה
דניל: אני מקווה שבאמת נצליח .
אני ממש דואג .
לעתיד שלי
לעתיד שלהם
לעתיד שלנו
אני אוהב אותך
ואני לעולם לא יעזוב אותך סתם
אבל
אני ממש דואג .
קרולין: למה?
דניל : כי זה 7 ילדים קטנים .
זו אחריות ענקית .
אני ממש מפחד .
לא בטוח
אני כלל לא בטוח .
זו אחריות לא קטנה .
ילד אחד זו אחריות לא קטנה
אז תכפילי את הכול כפול 7 .
קרולין: אני מבינה אתה מפחד .
אבל זה בסדר
גם אני דואגת .
אבל אני מרגישה .
שאני לא רחוקה מהלידה .
דניל: את מרגישה קרובה

ללידה ממש ?
עד כמה ?
קרולין: לא יודעת אני מרגישה כאבים כאלה חזקים בבטן .
אולי שווה ללכת לבית החולים?
דניל: אבל את רק בשבוע 24 .
מוקדם
קרולין: אני יודעת אבל
תקשיב
בהריון מרובה ילדים .
הסיכוי ללדת לפני הזמן הוא גבוה בהרבה מאשר ללדת בזמן הרצוי.
דניל: אז תגידי לאבא שלך
קרולין: זהו שהוא לא בבית כרגע.
דניל: רוצה באוטובוס ?
קרולין: אוקי בוא באוטובוס אין לי בעיה

כעבור 3 שעות הם הגיעו לבית החולים

שם פגש אותם הרופא .
קראו לו ריצ'רד .
ריצרד אמר שצריך לזרז את הלידה בגלל שאחד מהם רוצה כבר לצאת
ריצרד: תקשיבו אחד הילדים שלכם ממש כבר רוצה לצאת לאוויר .
ננסה להעריך לפחות בשבועיים נוספים את הלידה .
קרולין: ולהעריך לשבוע ה30
זה אפשרי?
ריצרד: אין לי מושג .
יכול להיות שכן אך יכול להיות שלא .
דניל: כולם בריאים ?
ריצרד: בהריון כזה הסיכוי לאבד כמה מהילדים הוא גדול
גבוה מאוד .
אין לך מושג עד כמה
דניל: והילדה החולה במה היא חולה?
ריצרד: מום בלב
קרולין: אז יש סיכוי גבוה שהילדה תמות?
ריצרד: כן
דניאל: אנחנו מבינים תודה לך באמת ריצרד
שבועיים לאחר מכן .
הרופאים כבר החליטו ליילד את הילדים .
הם ידעו על הסיכונים הצפויים אך כבר לא היה אפשר לעקב יותר את הלידה
ריצרד: את מוכנה ?
קרולין: לא כול כך .
אני מפחדת
ריצרד: אני מבין .
אל תדאגי את הידיים טובות.
את רוצה שהן הזוג שלך יהיה לידך?
קרולין: לא
אני לא רוצה שהוא יראה אותי סובלת .
תן לו להיכנס אחרי לידתם של הילדים .
ריצרד: סבבה .
אני יודע .
זה אחד הדברים הקשים להחלטה .
קרולין: אני יודעת .
אני לא אסבול?
בלידה?
ריצרד: לא אנחנו נדאג לזה .
את תרגישי בסדר.
שעתיים אחרי
הרופאים שהיו 15 אנשי צוות בחדר .
החליטו לא להמתין יותר ולתת לה ללדת .
הם החלו לבצע את הניתוח הקיסרי .
דניל החליט להישאר מחוץ לחדר ולחכות לה .
לחברה שלו .
ולראות את הילדים אחרי לידתם .
הראשון שנולד היה אוליבר
השני ריאן
השלישית אליסיה
הרביעי טריילר
החמישי כריסטופר
השישית מישל
והאחרונה הייתה נוהל .
הלידה ערכה 3 שעות
התינוקות היו קטנים נורא .
זהירים וקטנים .
אוליבר נולד במשקל 1.280
רידן נולד במשקל 980 גרם
אליסיה שקלה רק 510 גרם
זו הייתה הילדה החולה .
טיילר שקל בלידתו 590 גרם
ויליאם שקל 760 גרם
מישל שקלה 650 גרם
ונוהל שקלה 720 גרם .
חלפו מספר שעות

הילדים הוכנסו לאינסטלתור
על מנת שיגדלו ויהיו גדולים יותר .
שעתיים אחרי לידתם קרולין הייתה בהכרה מלאה
דניל נכנס לחדר ולראשונה ראה אותם .
את ילדיו .
דניל לא יתחבר אליהם מהרגע הראשון שראה אותם .
דניל: איך את מרגישה?
קרולין: תקשיב דניל אני מרגישה קצת חלשה כואב לי ממש הבטן אבל אני מאמינה שיהיה בסדר .
דניל: אבא שלך יגיע לפני איזה חצי שעה

הוא עדיין כאן .
אם את רוצה לדבר איתו
הוא היסתכל עליהם
הוא אמר שהם כאלה זהירים וקטנים .
3 חודשים לאחר מכן
דניל כבר לאט לאט החל להתרגל
בעובדה שהוא אבא .
החדר של הבנים היה ענק
היו שם 2 מיטות זוגיות גדולות לתינוקות
באמצע הייתה שידה גדולה
ובצד שמאל עמד ארון גדול
ובצד ימין שידה נוספת
וארגז צעצועים גדול
החדר היה צבוע בכחול ירוק

החדר של הבנות היה דומה מאוד בצורתו
רק הוא היה צבוע בורוד
קרולין : הם קצת גדלו
הם כול כך חמודים .
דניל: כן התינוק הכי חמוד הוא אוליבר .
הוא זוחל משחק
ונראה שמבין את מה שאומרים לו
קרולין: אני יודעת

הור תינוק דיי מפותח

אני ממש רוצה שהם יהיו כבר בני שנה
ככה תהיה לנו פחות עבודה .
הילדים יגדלו יתפתחו .
ואנחנו לא נצטרך להיות איתם כול היום והלילה
דניל: צודקת
אני אוהב אותך כול כך

אבא שלך כולכך עוזר לנו אני ממש מעריך אותו
קרולין: ברור שתעריך הוא עוזר הרבה יותר מאבא שלך
דניל: צודקת שלי רק צעק עלי ברגע שגילה על ההריון שלך