אמא אמיתית
משהו לא בסדר איתי, תמיד ידעתי את זה, עוד שהייתי ילדה שהייתי הולכת לגן, אף פעם לא הייתי משחקת עם הילדים, תמיד הייתי יושבת בצד, עם המבט האדיש בעיניי, ותמיד הייתי משדרת משהו שנראה כמו מסכנות, וכולם חשבו שאני רוצה לקבל את כל התשומת לב, אבל משהו באמת קרה בתוכי, משהו ששבר אותי מאוד, אני לא יודעת מה זה היה, כי אז הייתי רק בת 6. אבל כאשר גדלתי, הבנתי מה זה היה, זאת הייתה קנאה.
אף פעם לא קיבלתי את אותה אהבה מאמא שלי כמו שילדים אחרים קיבלו, אף פעם אמא שלי לא באה לקחת אותי מהגן, היא תמיד הייתה עסוקה בעבודה המזדיינת שלה. אף פעם היא לא התייחסה אליי, ותמיד שהיא הייתה חוזרת מהעבודה, זה או היה כאשר אני כבר ישנתי, או שהיא הייתה משחקת אם אחותי הקטנה, ועולה ישר לישון. הקנאה הזאת החריבה אותי מבפנים, לא ידעתי לאן הקנאה הזאת תוביל אותי, אבל ידעתי שכאשר אני ייגדל הכל יישאר אותו דבר, אני אקבל פחות יחס מהסביבה, וגם פחות יחס מאמא שלי, וגדלתי עם זה. אף פעם לא ציפיתי באמת מאמא שלי משהו. כשחשבתי שהכל עומד להשתנות,קיבלתי כאפה לפרצוף. הכל היה משחק. הכל היה מזוייף. אבל אני תמיד ידעתי, שאמא אמיתית? לא תהייה לי.
תגובות (0)