אמאריליס.- פרק ראשון.

"אז זה החדר," אדם אמר. חייכתי אליו. חדר די יפה, בטיפה יותר קטן מהחדר שהיה לי בבית.
נירה נחרה בבוז קטן, ואז השתעלה כך שזה נראה משהו מנומס,"נראה שהשותפה שלך עדין לא הגיעה." כחכחה בגרונה.
הבנתי מטון הדיבור שלה שהיא לא אוהבת את השותפה לחדר עוד לפני שפגשה אותה
חייכתי אליה חיוך קלוש."אולי בכלל לא תיהיה לי שותפה לחדר." ניסיתי לעודדה.
"בלתי אפשרי." אמרה נירה,"הקולג' הזה יותר מדי מסודר ומאורגן, זאת הסיבה שאישרתי לך ללכת אליו." חייכתי אליה בהוקרת תודה.
"אני מעריכה את זה," אמרתי לה וחבקתי אותה. היא חבקה אותי בחזרה בזמן שאדם החל לפרוק את המזוודות.
שהשתחררתי מהחיבוק,אדם התקרב אליי, נשק למצחי והחזיק את ידיי."איך שלא יהיה, אני בטוח שתסתדרי."
חייכתי אליו,"למה אתה לא יכול להיות פה איתי?" שאלתי בעצב.
הוא החזיק את ידי,"עוד שנה."
"למה היית חייב להשאר שנה בגן? זה לא פייר. אנחנו באותו גיל ואנחנו עדין לא באותו שכבה."
הוא צחק ואני חייכתי.הוא נשק למצחי שוב ופנה אל עבר המזוודות,"שנפרוק?"
שלושתנו להוציא דברים מהמזוודה. אני הוצאתי קרמים,פדים, סבונים וכאלה דברים, סדרתי אותם יפה בקופסאות והנחתי אותם במסודר במגירות במקלחת הקטנה.אדם עזר בפריקת הציוד האישי שלי, כמו הלפטופ שלי, ועזר לנירה לפרוק את המזוודות ולהוציא את הציוד הלימודי שלי. נירה לקחה את הבגדים,קפלה אותם וסדרה יפה בארון.
שכולנו היינו באמצע הסידור, הדלת נפתחה בעוצמה.
נערה ג'ינג'ית מנומשת עם פירסינג באף עמדה בדלת.היא לבשה טריקו שחשף את הכתף שלה [וקעקוע שהיה עליו] ולבשה ג'ינס קרועים. על השיער האדמוני שלה היא חבשה כובע גרב,"היי, את בטח השותפה שלי!" היא אמרה בהתרגשות. היא חבקה אותי ולחצה את ידם של אדם ונירה."אנחנו נסתדר כל כך טוב ביחד!אני אלכס, דרך אגב."
"ליסה," הצגתי את עצמי.
הנערה הניחה את המזוודה שלה על המיטה,קפצה עליה, פזרה קצת את דבריה, אמרה "כבר חוזרת" ויצאה מהדלת בלי לפרט, משאירה את שלושתנו בוהים בדלת הנסגרת המומים.
"שיהיה לך ברור," אמרה נירה לאחר שאלכס סגרה את הדלת."שאני יוצאת מפה, דבר ראשון זה לקבלה. את מחליפה חדר."
חייכתי אליה ונדתי בראשי,"אמא,תני לה הזדמנות."
נירה גלגלה את עיניה."תעשי לי טובה," אמרה, אך ידעתי שבכל זאת לא תחליף לי חדר.
כעבור חצי שעה סיימנו עם הפריקה. הכל היה מתוקתק ומסודר, כמו שאני אוהבת.
"מתוקה, תתקשרי אלינו כל ערב. נבוא לבקר כל כמה זמן, ותבואי לבקר אותנו. בלי מסיבות,שתייה,עישון- ולאמר בלי בנים זה מיותר." אמרה נירה והצצתי על אדם,"בלי ללכת לישון מאוחר."
חייכתי אליה,"אני אסתדר אמא."
היא חייכה בלחץ,נפרדה ממני פעם אחרונה והשאירה אותי ואת אדם לבדנו.
שבדקנו שנירה התרחקה די מספיק כדי לא לשמוע אותנו, אמר"אני אוהב אותך."
"גם אני אותך." אמרתי ונשקתי לו.נשיקה קטנה ומלאה ברגש.
השעה הייתה 8 בבוקר, והיום בכלל יום ראשון אז אין לימודים בקולג', אבל השערים של הקולג' נסגרים ב9, ולכולנו יש עוד סידורים לעשות.
הוא חייך אליי,התנתק ממני, נופף לשלום, שלח נשיקה באוויר והלך.
שהדלת נסגרה מאחוריו, הרהרתי מה לעשות קודם. סדרתי קצת את הלוח זמנים והחלטתי לרדת לקחת את הספרי לימוד שלי מהקבלה. בדקתי פעמיים-שלוש שכל הספרים נמצאים וחזרתי לחדר.
שחזרתי, השותפה שלי נמצאה ואיתה גם עוד נער.
היא פרקה את הדברים והוא נשען על משקוף הדלת. היה לו גוף יפהפה ושרירי,אלוהים, אבל הוא היה מכוסה כולו בפירסינג וקעקועים.
כולו.
הוא לבש טריקו שחורה נופלת וג'ינס כחול.היה לו שלושה עגילים באוזן אחת, ושתיים באוזן השנייה. היה לו עצמות לחיים גבוהות,עיניים ירוקות מדהימות, ריסים ארוכים,זיפים.. ושיער כהה.
הוא היה יפהפה, אם מורידים את העובדה המאוד חזקה שקעקועים ופירסינג מעולם לא היו הקטע שלי, ואפילו די הגעילו אותי,ובכל זאת, תמיד העדפתי בלונדינים. בחצי דקה הראשונה הם לא שמו לב אליי, אבל אז אלכס הסתובבה והתנגשה בי."ליסה!" צעקה והנער צחק."זאת השותפה שלך? ליסה? אוי אלוהים. עם מה נתקעת אלכס."
היא נזפה בו."זה בריידן, שאין לו טקט."
חייכתי אליו והושטתי את ידי,מתעלמת מההערה העוקצנית שלו,"נעים להכיר."
הוא רק צחק עוד יותר חזק והעיף את ידי מדרכו,"את באה אלכס? מחכים לנו."
היא הנהנה, ושמתי לב שהיא החליפה בגדים. כרגע היא לבשה שמלת מיני שהגיעה לה קצת לפני הברכיים עם מחשוף גדול. היא לבשה עקבים גדולים שהגביהו אותה לפחות בשבע עשרה סנטימטר.
הפנים שלה היו מרוחות במייקאפ,מסקרה,צללית,איילנר,סומק ואודם. בכל סוגי האיפור שיש,"ביי." אמרה אלכס, ובריידן טרק את הדלת אחריה.
משאירים אותי לבד בחדר,"מה לעזאזל זה היה?" מלמלתי לעצמי.