אם רק יכולנו

ככל שאני לומדת יותר אני מגלה כמה שאני לא יודעת כלום,
כמה אני מפספסת ועוד חסרה.
ניסיתי להספיק כל כך רבה דברים בו זמנית, ונכשלתי.
התעוררתי וכיביתי את השעון מעורר.
שניה לאחר מכן הקצתי משינה מחדש, וכיביתי את השעון מעורר שנית.
ההתעצלות גוררת התעצלות וכך מצאתי את השמש עומדת באמצע השמיים ואני עוד בפיג'מה.
כל תוכניות הבוקר נדחו לזמן אחר.
מיהרתי לשיעור השלישי במערכת השעות של בית הספר, איחרתי.
שיעורי בית לא הספקתי להכין,
ושוב כתוב לי במשוב הערות רבות.
בארוחת צהריים הייתי כל כך רעבה כי פיספסתי את ארוחת הבוקר.
במהירות לגמתי מהמרק ודחפתי פיסות לחם לפה.
בצהריים הייתי צריכה להיכנס לעוד כמה שיעורים,
אבל הרבה יותר חשוב להשתמש בזמן הזה ללמוד למבחן.
אז הברזתי.
לאחר שעות גיליתי שעדיין הסתובבתי בחדרי בפנימיה מבלי לעשות דבר.
נלחצתי מאוד.
החלטתי לוותר גם על פעילות אחר הצהריים,
כי חייב ללמוד למבחן שעוד לא התחלתי ללמוד אליו.
בנוסף בשש בערב יש שיעור ריקוד שאני רוצה להגיע.
לאחר שהתקלחתי משעה שלמה של מתיחות ותרגילים,
הצצתי בשעון ונוכחתי לגלות שנגמרה ארוחת הערב.
הוצאתי מהארון תפוח ירוק ורצתי לשיעור עזר במתמטיקה.
בקושי הצלחתי להתרכז.
לאחר שכל שאר התלמידות גמרו נשארתי עם המורה לקבל עוד עזרה פרטית.
התכוונתי לעשות חמש יחידות מתמטיקה,
אבל עם ציונים כמו שלי אולי עדיף לוותר?
אין לי זמן לשבת וללמוד.
"תקשיבי יקרה" המורה אמרה גורמת לי לנסות לפתוח את העיניים.
"לכי לישון, נדבר מחר." היא קבעה.
חזרתי לחדרי ואכלתי שוקולד ושתיתי קפה.
חייבת ללמוד!
שעון מעורר מצלצל שוב,
כיביתי אותו.
שעון מעורר באכזריות מזמר,
זרקתי אותו ונכנסתי מתחת לכרית.
שוב איחורים ושוב מבריזה.
מבחן במתמטיקה כמובן שלא הצלחתי בו.
ניסיתי באמת שניסיתי ללמוד,
פשוט לאחר יום אחד נהייתי עייפה ומאז אני נרדמת בכל מקום.
מאז אני לא קמה בבוקר ומאחרת לשיעורים.
שתיתי קפה לפני השיעור עזר בכדי שהפעם אצליח להקשיב למורה,
ואולי היא לא תשים לב לכישלון שאוחז בי.
אך שוב היא שלחה אותי לישון.
הפעם ויתרתי ונכנסתי מתחת לשמיכה.
השעון מעורר צילצל וכיביתי אותו.
שוב השעון צילצל אבל כמו קסם כבר ניצבתי בלימודים!