אל תשאירו אותי לבד

ההרגשה של להיות כאן כלואה. הרגשה שנותנת רק אכזבה. אני נוגעת ומתרחכת באותו הרגע. כמעין כדור פינג פון. החיים עולים ויורדים. האנשים מתחלפים, האלה שהולכים אותם ממלאים אנשים אחרים. האנשים האהובים כבר לא נמצאים לידך. הם רחוקים ואליהם אפשר להגיע רק דרך העננים. "תחזרו בבקשה" הילדה לוחשת. לחייה סמוקות, ענייה ירוקות כזוג אבני ברקת, ותלתליה זהובים מגיעים עד מותניה הצרים. ימים רבים עברו מאז נגע באוכל. דמעה עגולה זולגת במורד לחייה. היא מביטה בעננים. מצחה מטקמת בקמטים קטנים, קמטים שפעם היו קמטי צחוק. קמטים שהפכו לקמטי עצב עם הזמן..