אל תלכי

"אני צריכה ללכת" אמרתי ותפסתי את מעילי.
"אל תלכי" הוא אמר בקול ישנוני.
"אבל אני חייבת ללכת" אמרתי והתחלתי ללכת אל עבר הדלת.
"לא, את לא" הוא אמר והתיישב על המיטה.
"כן, אני כן"אמרתי לו בגלגול עיניים.
"את לא חייבת, את רוצה" הוא אמר, והביט אליי.
"מה ההבדל?" שאלתי אותו.
"שאת משקרת במקום להגיד את האמת"
הוא אמר, הוא כבר אינו ישן, אפילו לא קרוב.
"אני מצטערת טוב?" אמרתי לו, וניסיתי לנעול את הנעלים.
"אבל אני לא יכולה להיות פה יותר"אמרתי לו, מחפשת את המפתחות.
"למה לא?" הוא שאל, מחזיק במפתחות.
התקרבתי אליו, וחשבתי מה לעשות, החלטתי שהאמת היא האפשרות הכי טובה.
"בגלל שהמקום מסריח ממוות"