אלכס הוא ילד מוזר – פרק 1

הלוויה קודרת ושקטה. לא הייתי בעוד לוויות קודם, אבל זו באמת יוצאת דופן. היא של אלכס.

הפעם הראשונה שראיתי אותו הייתה בתזמורת.

***שנתיים קודם***
שלום, קוראים לי אופיר שיינר ואני בכיתה ח'. אני גר בזיכרון יעקב ואני לומד בקשת, בית ספר דמוקרטי פלורליסטי וכו'. אני לומד במתנ"ס זיכרון סקסופון טנור וקרן יער. אני בתזמורת הייצוגית של זיכרון בקרן יער. פגשתי את אלכס שם. הוא היה ילד בן שמונה, קטן, חיוור, ונראה תמיד עצוב. הוא גם ניגן בקרן יער. היינו שלושה קרנות והיה ארבעה תפקידים, הוא היה קרן רביעית. כולם חשבו שתוך שבוע הוא יעזוב את התזמורת. ובאמת בהתחלה היה ממש קשה. הוא היה טיפה מלעזוב, אבל אז הוא התחיל להתקדם, אני חושב שכל יום הוא ישב איזה שלוש שעות וניגן את הקטעים, ובאמת, תוך כמה חודשים הוא התקדם והתקדם והפך להיות קרן שנייה. אני הייתי ראשונה. הוא ניגן ממש יפה, הוא ניגן צלול וחזק, והיה לו צליל מדהים. יום אחד, כשהייתי אמור ללכת ברגל הביתה שמעתי צעקות מהמכונית של אמא שלו. הקשבתי.
"אתה צריך לנגן כמו שצריך בלי טעויות!" שמעתי את אמא שלו. הוא לא ענה, הצצתי. העיניים שלו נצצו שאילו הוא עומד לבכות. "תענה לי!" היא המשיכה לצעוק, הדמעות זלגו על פניו אבל הוא לא ענה. "את כל היום אני שורפת בשבילך, כדי להיות אתך! אף בייביסיטר לא רוצה אותך, ולמה? כי אתה ילד מוזר! זאת הטענה שלהן!" היא המשיכה לצעוק עוד כמה דברים ברוסית, הלכתי משם. הייתי מזועזע. יום אחר כך ביררתי איפה הם גרים ותליתי שם מודעות של בייביסיטר. יום אחר כך היא התקשרה אלי ושכרה אותי. הייתי צריך להיות שם יום אחר כך מארבע עד תשע. ציפיתי לזה בקוצר רוח.