אלוקים חיים ומלאכי שלומו פרקים 1 ו2

היא פתחה את הדלת לרווחה, ביתה הקודם , הישן והטוב ניצב מול פניה, הרהיטים שוב היו במקומם הישן והציור הגדול בכניסה של ירושלים שב למקומו. היא הסתכלה שוב על הציור ומלמלה לעצמה :\" שלומיאל שלומאל\", שלומיאל היה בדרך לשם כמו תמיד, עטוף טלית שכולה תכלת על רקע לבן, שהסתירה את פניו המאירות. אותו אדם שדיבר במתק שפתיים להשמיע באוזניה בקולו העדין ,השלו, והרגוע אהבה וחיבה , ולבני האדם שלום ורעות, כבר איננו. כבר עברו להם 60 שנים טובות מאז פטירתו הפתאומית ,ואם זאת לא הרפתה ממנו, ממש חולת אהבה. היא התיישבה על הכורסה הסגולה שהונחה בפינת הסלון , אפילו היא שבה ושכנה במקומה . עבורה הכורסה היוותה חלק משמעותי בחייה כנראה שתשוב ותשכון בביתה לעולמים, היא לעולם חזרה לפינת הסלון למרות כל הטלאות שחוותה. היא לא טרחה לסגור את הדלת. ממילא תמיד נהגה להשאיר את ביתה פתוח ,כלומר לאחר ששלומיאל נפטר, מדוע שתנהג שונה ממנהגה בימים עברו, אין לכך כל פשר להפסיק במנהגה. היא חשבה שעליה לשוחח עם אבשלום על שסידר את חפציה כך בחזרה, אין זה מובן מאליו שכך ינהג בך הגרוש שלך, וכרגע נתעגמו פניה מהמחשבה שהיא רשמית גם אלמנה מנישואיה הראשונים וגרושה מנישואיה השניים , שהחזיקו בקושי שלושה חודשים. מה יאמרו עליך שכנותיך, הרהרה ולבה מצחק , וצחוקה מלבה בוקע ומתפקע בגרונה , רק התחתנה וחיש שבה לחיי הרווקות , איזה שלומיאל, תנזף בה ז\'קלין ,והיא לרגע תיזכר מה היה מושא אהבתה בנישואיה, להעיר לבעלה שלא קם על פני האדמה שלומיאל כמוהו
. כיצד בגילך תחיי כך לבד ,ללא אדם ורע לצידך, תזעק ז\'קלין עד לב השמים והיא רק תאמר לז\'קלין שעבר זמנן ובטל קרבנן, לרווקות זקנות ואלמנות בנות יותר משמונים אין מה לחפש בחיי זוגיות נוספים, וחמת אפה של ז\'קלין תוכיח אותה, שאהבה ניתן לממש בכל גיל,מכל הבחינות. ז\'קלין מתהללת בפניה שהיא יוצרת אהבה ללא נישואין, שמאחר שמי ירצה סמרטוט כמוני מלא קמטים ,מה אכפת ליהדות אם חיים יחדיו ללא נישואין או לא, ושאני דתייה זקנה ומבוגרת חסרת כל היגיון שלעולם תתעקש על מסגרת קשר תחת קורת גג אחת כתנאי לנישואין. אם כי מעולם הרווקה הזקנה והמבוקשת אינה מסכימה לומר מה שמותיהם של מאהביה הנהללים. מזמן דעתה מסגת שגם ז\'קלין דגלה בחיי הבדידות ואילו רק מוסבת הנאה ממתיחת ביקורת עליה. היא השתנתה רבות לאורך השנים והיא אינה אותו אדם שהיא הכירה פעם. מהאישה הצעירה הסופרת את כל צעדיה, הביקורתית, חסרת הסבלנות, המתונה ומאופקת בנימוסיה , אשר מחייכת חיוכים מדויקים , בעלי סימטריה דייקנית , ללא כל חריגה במיתרי הפנים , לא רחב מדי, לא קטן מדי, אינו חושף שיניים יתר על המידה אך חושף בצורה ניכרת ומספקת ,ומקצת עגמומית הייתה. החיים במקום שהיוה עבורה את הצד השני של העולם , בחלומותיה הגרועים ביותר היא לא חלמה להגיע לכאן, והיום זה המקום הקרוב ביותר לליבה, זה שריכך את ליבה, הציג בפניו את שירת המלאכים, אשר הקסימה אותה והיא מהדהדת בנבכי מוחה ללא הרף, מתנגנת ומחברת בין הלב לשכל, פורצת את הגבולות שביניהם, ואין מי שיכול להפריע בדרכה, כי השירה המתפתלת בין ההמון , עוקבת אחר דרך המלך, מעלה מעלה עד המלך, וכי כל ימיה היא חפצה בשירתם של מלאכים אלו, כל שבת מחכה במתינות ובציפייה להאזין לשירתם הטהורה , הצובעת את העולם בצבעים נוגים, עליזים, מלאי תקווה מובילים עימם את כל שירת המוני ישראל בערב השבת אל ירושלים , יחד כל הקולות מתייחדים לאחד ומגיעים למלך. גם שלומיאל היה מקיים מאמר זה, ובכל שישי היה מביא שירתו עד המלך ,בירושלים. היא החלטה לזמר, וקולה רפה :\" שלום עליכם…\". מה יהיה עליך ברטה , מה את משתוממת לדידך ,זקנה בודדת ללא איש, עד מתי תמשיכי לשיר כאילו נטרפה עליך דעתך משעות הבוקר המוקדמות שלום עליכם, עד כניסת השבת ובקידוש אינך שרה רק מקשיבה , כל שישי את חוזרת על מעשיך, ומה מיהרת לשוב לביתך עם שעת בוקר כה מוקדמת, אפילו השמש רק הפציעה וקצה משנתה. היא הטתה את ראשה וחייכה אל ז\'קלין שעמדה בפתח הדלת . ז\'קלין מדוע את עומדת על הסף הדלת ואינך נכנסת לרשות ביתי, הרי דלתי פתוחה לרווחה לכל, ואין היא נסגרת אפילו לא מפני הצינה ורוחות עזות החודרים לביתי, גם הם אורחי בית בחלקתי, והיום בערב יבואו גם מלאכי השרת , מלאכי העליון להתפעל משירת אורחי , שכן שומעים את השירה ומתגרים אחריה שלשמה יורדים לעולם. , ברטה קמה מן הכורסה ונמהרה לפתח הדלת לחבק את ז\'קלין , כמה טוב לראותך ז\'קלין אמרה בחיוך רחב. ברוכה השבה אמרה ז\'קלין, ומה לך ומה מעשיך, שאפילו אבשלום נמאס מעליך , דווקא בן דודי נמצא בעיני רוחי כזיווג משמים. ברטה צחקקה בעליזות ועיניה נהיו מוארות, ירדו למוחי תובנות, השיבה .מדוע אנו מתבטלות? , נבהלה בכעס קמוץ ברטה, שהרי לא התירה לבטלה לחיות במחיצתה במנוחה כל ימי חייה, זה מדוע חששו מפניה העצלנים. לפתע נדהמה מזיכרונה , כמעט ושכחה מהשקית היחידה שהביאה עמה מבית אבשלום. ז\'קלין הביטה בפליאה כאיש חסר אמונה למראה עיניו. ברטה , אפיית העוגות המרובות שאת אופה היא מבחינתי מבחינת מוקצה. ואת יודעת מהו מוקצה , העירה בעוקצנות, ואילו זאת השיבה לחברתה כן כל דבר חוץ מטוראט המשמשים שלך,. השתיים צחקקו , זאת התיישבה סביב שולחן האוכל העגול והקטן, ופותחת בדיבורה, ואילו זאת פנתה מידית למטבח לפצוח במלאכתה , ומן השקית הגדולה שהביאה עמה כל הדרך מירושלים לתל אביב , שולה היא כלים וסכו\"ם סוכר וקמח ,שמן ומגוון חומרים שונים ומזמזמת בקול למלאכים, שלום עליכם.

הם התהלכו והגשם זעף מעל לראשיהם, המטיר בהם את אמרותיו, כלה בהם את כל כוחו . נראה להם שנהיה תשוש ,אך הוא שב חזק מאשר היה, להמשיך למלא את מלאכתו בעולם ולהרוות את המשוואים לבואו, ונראה שהיה זהו מחזה מרגש בעיני המקום, הרי זה זמן רב לא הראו העננים השחורים את פניהם בעיר וגשם רב לא שטף את רחובותיה של העיר החמה . לא נשקפו זמן רב הנהרות הקטנים בכבישים על גדות המדרכות , הנובעים ממערכות הניקוז.המראה היה מלבב בעיניו של שמואל ואילו ברטה השתוממה למראה בעלה. \"שמואל!\" נחרדה ותחושת ייאוש נכרה בצעקתה. \" גיל שלוש חלף לו כבר מזמן ואתה ממשיך להשתעשע להנאתך בגשם ,מתיר לכל גופך להיספג במים מכף רגל ועד ראש!, מדוע אינך נכנס תחת המטריה !?\" רטנה בעצבים.\" מדוע אתה מעכב את הליכתנו וממשיך להדאיג ולהסעיר את רוחי , די בכך שאיני במצב רוח מרומם היום.\" תווי פניה נרפו ואילו רק החשש אפף מעל ראשה. כשראתה שאינו חדל מפיזוזיו וכירכוריו תחת הגשם , נזפה בו והטיחה בו את כל הרוחש בבטנה ומקרקר בה עד כדי שהיא כואבת לה. \"שמואל זימיסבליצר!\" נהמה , ופניה האדימו מקצת \" היכנס תחת המטריה, זה לא בקשה זה פקודה\".
שמואל השתתק הצטופף תחת המטריה ולא פצה פיו עד שהתלכו עוד חמש דקות בדממה לאורך הרחוב. \"ברטה מה מעיק על ליבך, הרי שוחחנו על כך שזה פתרון זמני, מתי ממטירים על אדם דירות משמים? \" שאל כשהוא מביט למעלה מחייך, מכיר תודה לבורא עולם. \"שדוד שלך הוא איציק זימיסבליצר, אז לא צריך לחכות שאלוקים ימטיר משמים דירות הוא כבר דאג לך לדירה עוד לפני שנולדת!\" היא ציינה באגביות :\" חוץ מזה , זה לא הדירה שהיינו אמורים לקבל …\" היא גלגלה את עיניה והשמימה את פניה והפעם גם היא פנתה לבורא עולם מטה את ראשה קצת למעלה מגלגלת את עיניה כלפי מעלה ומבטה השומם מעיד על בקשתה, שיהיה קצר, שיהיו פה ושלא יהיו פה. כאשר שניהם ממשיכים לשאת תפילה לשמים שמואל שאל :\"בלהה יקירתי עד היכן ליבך מודאג ?\" לרגע היא עצרה את מחשבותיה וניסתה להבין את פשר דאגתה הלא מוסברת ,\" איני יודעת זוהי רק תחושה לא מובנת אך אני יכולה לשער שעד לב השמים.\" בהבזק שניה הם הורידו את הראשים התבוננו אחד בשני שמואל רק הביט בשתי עיניה והשיב:\" ללב השמים עוד לא הגעת אני מתפלא אם את אפילו בכמעט\". בלי שהבחינו הם נעצרו מול בניין בעל 4 קומות , מעוגל עם מרפסות לכיוון הכביש הצדדי של הרחוב ,ולידו גן ילדים וגינת דשא מטופחת. הגשם חדל ממלאכתו ורק טפטוף קל עוד התעקש להמשיך ונראה שדווקא הטיפות האחרונות היו העקשות ביותר. ברטה סגרה את המטריה וקיפלה אותה.\" רחוב השלום מס\' 94, אנחנו במקום הנכון\" הכריז שמואל בנחת. טיפה נפלה לברטה הישר על קודקוד אפה ונענעה אותה ממקומה, \" טיפה לא במקום\" רטנה. \"טיפה לא במקום?\" שמואל התפלא מן האמירה שצצה לה :\" אז היכן זה במקום הנכון?\" היא התבוננה בו שוב במבט נוסף, והוא זיהה את המבט שהופנה כלפיו, מבט ריק עם עינים נוקבות:\" אני מנסה להרגיע את רוחי ואני לא מבינה מדוע כה לחץ רב רובץ בי בקרבי. אפשר בבקשה להפסיק להעלות לאוויר אמרות סתומות ולא מובנות.\" שתיקה השתררה בניהם והם לא דיברו עד שהגיעו לדירה בקומה האחרונה , פתחו במפתחות שניתנו להם הדלת, ונכנסו. החלל שניצב מולם היה בית פשוט נטול רהיטים. שניהם רק שתקו בינם לבין עצמם ולבין בוראם , בחנו וחשבו יחדיו על הדירה שהתגוללה לידיהם. \" איזה הוא הבית הנאה לבעליו יטב גם בעיני אחרים , ויהי שלום בינינו לבין שכנינו, והברכה תהיה עמנו והשכינה תשכון בקרבנו\" ברך שלומיאל, והקול משפתיו התגלגל באוזנה של ברטה במתיקות ורכך את הפחדים, אך אוזנה השנייה הטיבה עוד לשמוע את רעשיהם ועוד נטעה בלבה חרדה. שלומיאל ברך בקול שהחיינו, ברטה ענתה אמן , ומאחר שכבר שררה דממה והמציאות כבר נטעה במקומה , נרגעה כי אין להשיב את מה שכבר נעשה.
\" יבורך הבית הז\'ה מפי נביא , מפי חמדתו של יתברך ז\'מו לעד, אליהוא הנביא \" הכריז קול רווי אושר, בעל מבטא צרפתי כבד מאחוריהם, מאחר והיו שקועים בחלומם לא הבחינו שהדלת נשארה פתוחה ואפילו משבי הרוח האדירים ממזג האוויר הסוער בחוץ הרעידו קירות ביתם. \" או מצטערת יקירים , באתי , הגעתי \" היא צחקקה בצחוק מתגלגל , מבודרת מן ההומור של עצמה, מניעה את ידה בביטול. \" איך אתם לא קופאים\" היא תמהה ,אם כי התמיהה הגדולה שלהם הייתה כיצד היא אינה קופאת. בכפכפים ובשמלה קיצית עד ברכיים בשרוולים קצרים , בעוד הם היו עטופים בסריגי צמר ומעילים ארוכים , היא נעמדה מולם שבפיה חיוך רחב.
מראה העור שלה היה שחום מאוד אך מי שיתבונן על אמות ידיה, יגלה להפתעתו שהן מסגירות את עורה החום אך המאוד בהיר, משמע שהיא כנראה מבלה זמן רב בשמש. המבטא הצרפתי הכבד שלה היה מהול במבטא המזכיר את מבט אם של יהודי יוצאי צפון אפריקה. \"אווללה, אני לא ציפיתי לבואכם\" היא החלה לדבר בשטף ולא ניתן היה למצוא מרחב זמן לעצור בעדה :\" אתם יודעים.אני בתומי מקיצה משנתי בבוקר כך באחת עשרה , ועוד אני ביום חופש , מתארגנת שמה על עצמי משהו בקטנה ויוצאת לי להסתובב לי בשווקים, להתרועע עם אנשים, מכרים ואולי אם ישפור עלי מזלי אמצא לי בחור יפה ושרמנטי, ווכמובן איך ולא ציפור קטנה לחשה לי כאן בבניין על בואכם ככה אתם יודעים, מממ… איך אומרים את זה …\" לרגע עצרה את שטף דבריה קימטה את מצחה, וגירדה את קודקוד ראשה בניסיון להיזכר . ה\"אה, כן!\' הכריזה באושר לאחר שהספיקה אף לעוות כמה פרצופים מעושים ומשונים. \" מאווזן לאווזן, עוברת לה השמועה ממש מרכולת בשוק\" . הטעימה את דבריה וחייכה לה מאוזן לאוזן. \"שמועות\" כחכח שלומיאל בגרונו , ז\'קלין מיד נבהלה :\" לא מה פתאו-ום,רק דברים טובים סיפרו . ממילא \" מיד נחפזה למתן את הרושם הלא ברור שנוצר כלפיה \" אני לא מתעסקת בשמועות, רק במחמאות !\" צחקקה ללא הרף ומהרה כלפי חדר המדרגות והניפה ידה כסימן שימתנו רגע קט. \" הנה\" שבה שידיה מלאות . \" לכבוד השכנים החדשים שלי , מז\'קלין חליסי עמאר מהדלת ממול\" , החית והעין שהגתה לפתע בצורה כה מרשימה וכמעט נטולת מבטא , הפתיעו בהחלט כאילו משהו עצר את הזמן , חילק אותו לרגעים קטנים ובהבזק שניה דיברה משהי אחרת במקומה בחית של חליסי ובעין של עמאר , נראה ששיננה רבות את שם משפחתה , כי לאחר מכן לא שבו הצלילים החדים הללו. ביד אחד אחזה לה בספר אפייה עבה \"עג ועוגה :ספר מתכונים מנצח לקינוח לערב שבת\" , ובידה השנייה החזיקה כוס קידוש נאה מכסף בעלת עיטורים בצורת גפן , ותחתית פשוטה שחרוט עליה באותיות מרובעות מצופות זהב \"בורא פרי הגפן\". \"לכבוד שבת מלכתא!\" הכריזה. שמואל שראה בקבלת הפנים הלבבית אות לקבלת ברכתו בשמי מרומים נמהר להציע. \" הו תודה רבה תודה רבה\" החווה בראשו בהנהון במהירות מספר פעמים \" ז\'קלין, למה שאת ובעלך לא תתארחו אצלנו השבת הזאת , יש זמן רק בוקר עכשיו נספיק נתארגן לעוד שני אנשים* פתח את ידיו לרווחה וחייך חיוך מלא שיניים אך מיד נבהל קלות וחיוכו נעלם אך מי שהזמין לא ישוב מן הזמנתו \"כמובן גם את ילדיכם אתכם\" כרגע החיוך נעלם, הוא גמע את גרונו בבהלה והפנה את מבטו לברטה שפקחה את עיניה הגדולות לרווחה בעוד רשפי נחיריה גדלים והוא רק מרים קצת את כתפיו במבושה ובחיוך מהוסס. אם כי נראה שז\'קלין איננה מברי הדעת בעלי חוש הנימוס בין הבריות :\" אוי יקיריי אתם מפודחים ומבדחים , זוג ללא מתינות בציבור כמוכם, כבר זמן רב לא פגשתי , בכל זאת לצערי לא איות להזמנתכם, ראשית מאחר ונקבעו ביומני תוכניות לערב ואולי גם מאחר שאין לי רע לחיים כרגע, הרי ולא הקשבתם למה שאמרתי לפני מספר רגעים אתם ממש מעופפים,וחוץ מזה גם שעוד לא הבאתי לאוויר העולם, יצורים זבי חוטם עם לחיים עגלגלות ושמנמנות לטפל בהם. כך שכעת חיי ברשותי ורק שלי\". הכריזה בגאווה עם חיוך קטן ושובב. אך בלהה כמו תמיד הבחינה ברזים הקטנים שמדי פעם נשלחים לאוויר ללא מודע , והזיק שצץ לו מזווית הפה , גרם לה לדעת שהיא לא באמת כה מרוצה מן המציאות בה היא שרויה. \" אודה מאמיתות הלב שהרגעת אותי \" הודתה בלהה לחצה קלות עם רגלה על בהונות רגליו של שמואל , הוא הבין את הרמז ורק שתק בינו לבין עצמו הישיר חיוך רחב ומאולץ לכיוונה של ז\'קלין וסיכם את השיחה בנעימות :\" כה הוטב לנו ז\'קלין להכירך אך עלינו לפרוש מן השיחה עוד מעט יגיע המוביל אם רהיטנו ועלינו למהר להתכונן בממילא גם שישי היום , אמנם שבת קיצית ויש לנו זמן רב עד כניסתה אך בהחלט המלאכה מרובה , אנא סלחי לנו , והבה נשלים את הפערים בפעם אחרת \" בעת דיבורו שם ידו על גב מיקום הלב להראות נכונות התנצלותו ובסוף דבריו קד קלות עם ראשו. אך ז\'קלין אינה נעלבת ואינה מביעה שום שמץ של תחושת אכזבה אך ורק מחייכת , צוחקת בקול רם ואיננה חוששת מן אי הנעימות :\" אויש אתם , מון שרי, משהו משהו ממש\" ניסתה להגות בלשונה את התואר המתאים אם כי מיד גלגלה לשונה החוצה בקול רם במוחצנות מוגברת :\" משהו, משהו\" והיא מצחקת, והם שותקים, והיא מתפקעת והם נבוכים והיא אומרת מילותיה בשצף קצף ללא כל פסיק והם לא יודעים מה אומרים:\" אתם ממש זוג מדהים נפלא מיוחד במינו מנפיק לא יראים מן הסובבים גלויים מול כל העוברים ושבים ומול זרים מוחלטים ואל לכם חשש כי לי תוכניות רבות היום כפי שאמרתי ואתם עליי חיש התחבבתם יום טוב לכם פנים כעוסות ופנים מתונות הייתם לי לעונג \" היא קדה קידה עמוקה הסתובבה על בהונות רגלה הימנית בתנופה בעודה פורסת ידיה לצדדים לשיווי משקלה ויצאה לה מקפצת מצד לצד לכיוון היציאה , מניפה ידה לאחור לשלום ומשיבה בהכרזה \" להית\". בשעה שהם עוד קצת מוכי תדהמה , בלהה סוגרת הדלת ורק מותירה מילותיה לרחף באוויר להעביר צמרמורת בגבו ולהשאיר בגרונו טעם מר\" שמואל השלומיאל, לאן הבאת אותי שלומיאל , לאן?! בקרוב יצא לקראתנו השכן טרוף הדעת הבא \". שמואל רק מבקש לשפוט לטובה \" היא הייתה דווקא לבבית לוודאי \" אך עוד לפני שהספיק לגמור את סנגורו מיד נשמעה דפיקה .\"ה\' ישמור. לא מגיבה הפעם\" בלהה הפעם הפצירה,\" \"גם לא פותחת\" לחשה לעברו. \"מפיך לשמים \" אמר שמואל, ניגש ופתח הדלת לרווחה ורק אמר בשקט \" הנה כבר פעמיים\", ובלהה נהנתה מן ההלצה וחייכה קלות. בסף הדלת ניצבה אישה גבוהה מאוד, עגלגלה מקצת בשמלה פרחונית וירוקה שהגיעה עד הריצפה עם שרוולים ארוכים, מבעד השמלה נראו קצות סנדליה. בשיער בלונדי ואסוף בפקעת , גוונו היה מאוד בהיר ניתן וכמעט לומר שהיה לבן, כמו שמנת מתוקה הסיקה בלהה לעצמה לבסוף. היא הייתה בעלת עיניים גדולות ושחורות כזית ובעלת לחיים גבוהים , פניה היו מאוד מסורטטות ומעוגלות. מאוד – בלהה רצתה לומר את מה שהיה נראה אכן כטבעי בהחלט לא היה בזה ספק כלל, היא הייתה אישה בעלת יופי שמיימי אך היא לא יכלה לומר את זה האינסטינקט עצר בעדה ותחושת הבטן לא ידעה לאן להצביעה אבל יופייה לא נעם לקירות הבית. הם ידעו משהו עליה והם לא סיפרו , בלהה חיש נעצה בהם מבט נוקב ודרשה לדעת פשר סלידתם ממנה, והם רק סרבו בהעמידם חומה עבה ביניהם לבינה. בלהה השאירה עצמה לתהות לאן עוד יוכלו מחשבותיה ודמיונה להדרדר. \" אני מיכאלה שפלה , מן הקומה התחתונה דירה מס\' 4 \" הפעם בשונה מן קודמתה מיכאלה לא הותירה חיוך רחב, אלא עמדה בעמדת מוצא, ידיה הונחו על מרכז גופה אחת על השנייה והיא נשארה לעמוד נוקשה בפתח. שמואל שהרגיש מבולבל וחסר אונים ,ובעוד היום בקושי התחיל והוא כבר הותש. \" שמואל ובלהה זימיסבליצר \" קד קלות . \" אנא היכנסי \" הציע בנימוס ואילו היא רק הנידה בראשה בסירוב \" מצטערת אך אני טרודה מעל כל הראש בדיוק חזרתי מקניות לשבת וז\'קלין צלצלה אליי להודיע לי על בואכם , אז הנחתי השקיות בבית ועליתי באמת דקה שתיים לומר שלום וברוכים הבאים ולא לגזול זמן רב מזמנכם. \" \"תודה , את תמיד מוזמנת \" סיכם שמואל בחיוך קטן. וכך נפרדו בניע ראש ואמירת שלום חירשית השכנים היקרים, אך בעוד הדלת באה להיסגר נשמע קול מתנשף עולה בגרם המדרגות ושמואל בסקרנות השאיר שוב הפתח רחב ובלהה שהרגישה שהיא רק רוצה להתבודד מן חברת שותפיה לבניין , כבר לא הניעה לשים לבה למעשהו של שמואל שנתפס עבורה כדבר מגונה.
בסוף גרם המדרגות שגבו מכופף וידיו שעונות על ברכיו המקופלות, הופיע ילד קטן בעל שיער אדום כרימון מתולתל ,גדול ופרוע. דקיק כמקל ולחייו אדומות ומן המאמץ אף היו אדומות עוד יותר ונמשיו זרחו מבעד פניו .עיניו אפורות אפורות , בהירות בהירות, וקטנטנות שכמעט שנבלעו בעגבניה בה היו נעוצות . הוא הביט במיכאלה בהשתאות ופניו העגומות והכה חשופות מול מבטה הנוקשה לא השאיר מקום לטעות היא הייתה אימו. לפתע החל הילד בבליל מילים לא ברורות, וכולו רועד ובוכה לספר לאימו מה קרה .\" הוא ,הוא ,הוא נא,ננא ,נאא,נההללל, ואז הוא לא כלום\" . החל לצרוח וממרר בבכי . מיכאלה מיד אחזה בשתי כתפיו הרזות באחיזה תקיפה הישירה את ראשו שיהיו עיניו המושפלות למנגד עיניה, לבסוף ישבה מולו בישיבה מזרחית ושוב כמו שדיברה עמם כך דיברה עם ילדה ללא כל רגש \"דרור ספר לי שוב מה קרה . ברוגע! בשקט! בנועם! בלי לבכות !!!\" הזהירה לבסוף בחומרה. \" אבא\" אמר בחשש והיא המשיכה בקול מתון .\" מה איתו ?\" והוא השיב במהירות \"נפל. \" , אך היא לא הרפתה \" מה זאת אומרת נפל.\" וכרגע ניכר שהיא מודאגת \" נפל \" מיד השיב והפעם ברוגז בעוד הוא מעקם את כל פרצופו . \" טוב , לא משנה תן לאמא לראות מה איתו ובנתיים שמואל ובלהה השכנים החדשים ישמרו עליך , ממש לשתי דקות , טוב חמודי\". היא חיבקה אותו והבחינה שהוא עומד נוקשה ללא ניע והבהירה לו\" הם אנשים טובים אל תדאג\". היא קמה על רגליה והתנצלה \" ממש לשתי דקות\" . דווקא בלהה הכעוסה נמרתה להיענות \" בוודאי, בוא דרור חמוד בוא לכאן \" שמואל הביט בפליאה באישתו. מיכאלה רק הודתה שוב ושבה אל דירתה לבדוק פשר המקרה, בלהה לקחה את דרור בידה התהלכה עימו יד ויד לתוך דירתם, שלפה מן תיק צידה ופל והגישה לו \" טעים תאכל \" היא ליטפה את ראשו .
\"שמואל שמור עליו בבקשה כמה דקות \" בעוד היא מדברת עימו היא שולפת את הטלפון הסוללרי מחייכת ופונה לאחד החדרים הצדדיים , לאחר 3 דקות עוד לפני ששמואל כלל מבחין הוא מקבל מסרון, \" עבר יותר מדי זמן, משהו אינו תקין באישה הזאת . הזמנתי כבר מד\"א .\" שמואל שרואה שהמסרון התקבל מאשתו מהחדר הצדדי , רק אוחז בידו המלוכלכת של דרור משוקולד , כדי להרגיעו בעוד הוא מעסה אותה באצבעותיו . בלהה יוצאת מן החדר ורק אומרת \" עברו כבר 5 דקות יותר מדי, אפילו הם כבר עוד שנייה כאן.\" לרגע דרור שהיה אפטי לאורך כל הזמן הזה מכרסם מן קצות אצבעותיו את פירורי הופל המצופה , מתעורר ותוהה בקול תמים: \" מי זה הם?\". ובלהה משיבה בקלילות \" מי שהזמנתי\" והיא אינה מישירה אליו מבטה , :\" ומי הזמנת?\" הפעם דרור מרים מבטו וצופה בשמואל בתמימות .\" אורחים \". והיא ממשיכה להסיט מבטה לאוויר . בסלון הבית השתוררו שתי דקות שלמות של שקט , ובלהה רק צפתה במתינות למה שהיא ציפתה לשמוע ואילו שמואל הרגיש את המתח באוויר ורק הביט במתח בדרור ששוב השפיל מבטו והחזיק את ידו עוד יותר בחוזקה. לפתע נשמע קולה של מיכאלה מן חדר המדרגות \"דניאל, הוא מחוסר הכרה תזמינו מד\"א!!!\" . השכנים נמרצו לצאת מן משכון משקטם , חלקם בחלוקים חלקם במלבושי עבודתם , וז\'קלין אף הגדילה ראש והביאה דלי מים עם קרח והיא נמהרת עימו לרדת במדרגות . דרור החוויר ומהיותו עגבניה נהיה חיוור כסיד והוא חיבק את שמואל חזק חזק, והוא טומן ראשו בבטנו. סירנת האמבולנס נשמעה מתחת לבניין. בלהה באה לצאת לקראת האמבולנס . שמואל שרק ליטף ברוך את גבו של דרור המבועת רק שאל:\" איך ידעת\" , ובלהה רק התקרבה לאוזנו ולחשה \" כי אתה תמים, אתה שלומיאל, המוח שלך פשוט לא מתפקד , וחוץ מזה הוא לא נראה יותר מבן ארבע הוא מבין את המשמעות , ויותר מכך למה הוא כל כך נקשר אליך?\". בלהה נשקה לראשו של דרור ואמרה לו שהכל בסדר ואם הוא רוצה היא תקנה לו אחר כך מהמכולת הקרובה , אם יש ואם הוא יוכל להנחות אותה , מה שהוא ירצה . והוא לא בכה רק הוציא את ראשו מבטנו של שמואל, יישר מבטו וכמו מבט אימו , כאילו ניצב למול עיניה קנבס ציור ריק ונקי ואמר \" אני רוצה את אמא ,אמא לא בסדר!\" אמר פעם אחת החלטי ,ובלהה הרגישה שמשהו רטט לה בלב וזז ממקומו .