אלה תמיד ההורים

ההורים דפקו אותה עם תסביכים, כולם תמיד מאשימים את ההורים….
הם התגרשו כשהיא הייתה קטנה,
היא לא זכרה את אבא מתעורר ליד אמא,
היא לא זכרה אותו לוקח אותה לגן,
היא לא זכרה אותו עוזר לה להכין את התיק לבית הספר בערב שלפני,
היא זכרה אותו מאוכזב,
היא זכרה אותו כמישהו שמנסה לראות אותה כמישהי אחרת,
כאילו הוא הגיע למרכז תל אביב עם מפה ישנה וציפה להתמצא בה ולא הבין שהכל כבר השתנה, שהוא הגיע מאוחר מידי.

ואמא? היא שנאה אותו,
אבל היו כל כך הרבה חוזים שהגבילו אותו ואסרו עליה לטנף עליו,
אמא לא יכלה לדבר על אבא, והיא גם לא רצתה.
היא ניסתה עוד להציל את המשפחה,
התחתנה בשנית,
אבל בפעול גרמה ליותר נזק מתועלת.
היא פירקה הכל.

והילדה? היא גדלה עם בעיות, היא פחדה להיות לבד, היא לא רצתה לשחרר קשרים בעיתיים.
היא הבטיחה לעצמה שלא תתגרש, הילדים שלה לא יסבלו כך.
היה לה חבר שגרם לה סבל רב כל כך, אבל היא שמרה הכל בבטן כי לא רצתה שיעזוב. מבחינתה זה כישלון, הקשר לא צלח.

היא פחדה מאוד, אולי מהבדידות ואולי מלהיות כמו ההורים, להתחתן מלחץ ולהתגרש במחץ.
היא פחדה לא להיות האישה המושלמת, שסופגת הכל ועדיין אוהבת ומכילה וחמה ונעימה.

אלה תמיד ההורים…