אלה לי

היא הביטה בתמונה, עיניה הכחולות בוחנות את התמונה.
אגם שנפרס לאורך כל התמונה, בו שטים ברווזים, דגים שוחים במים.
"אלה לי?" שמעה את אמה קוראת לה. "כן אמא?" שאלה אלה לי הקטנה. "בואי לאכול."
"טוב אמא" עיניה של אלה לי התנתקו מהתמונה, והיא קמה מהמיטה עליה ישבה. היא יצאה מחדרה ונכנסה למטבח. היא הביטה באמה, עיניה היו כבויות. "אמא , קרה משהו? ולמה אבא לא בבית? הוא תמיד בבית בשעות כאלה" שאלה אלה לי. אמה של אלה אלי הביטה בביתה הקטנה. "אלה לי, אבא לא יחזור."
אמרה אמה של אלה לי. "מה? למה אבא לא יחזור?" שאלה אלה לי. "כי אבא הלך למקום טוב יותר"
אמרה אמה של אלה לי וליטפה את ראשה. "הוא רצה ללכת?" שאלה אלה לי הקטנה. "לא, זכות בחירה לא הייתה לו" אמרה אמה של אלה לי. "את לא תעזבי, ותלכי למקום טוב יותר, נכון אמא?" שאלה אלה לי.
"לא אלה לי, אני אשאר כאן. איתך"