אלה החיים שלי…. אני אוהבת את החיים האלה ! *3* (פרק קצר)

כן כן כן !!! אני רציני ! מה יששש מחרר ?! הוא היה כבר די עצבני. לא יכולתי להיתאפק ובכיתי . רצתי מהחנות לכיוון התחנת אוטובוס. שמעתי את קייסי רצה מאחורי וקוראת לי. היסתובבתי טיפה כדי ליראות אם מאט גם איתה. התפלאתי שהוא לא בא. עצרתי. למה את בוכה ? שאלה קייסי. כי את יודעת מה יש מחר נכון ? שאלתי. כן יומולדת למאט ויום שנה שלכם ביחד. היא ענתה. יופי ! לפחות – את – זוכרת את זה !!! המשכתי ליבכות. אפילו לא ראיתי את מאט בא לדבר איתי. אולי הוא באמת לא אוהב אותי יותר ? שאלתי את קייסי. הישגעת ?! מה יש לא לאהוב בך ?! את יפה חמודה מתחשבת ……. ואם הוא החליט שזה לא בישבילו….. אז הוא לא שווה שתיבכי פה עכשיו בגללו. היא אמרה. צודקת . אמרתי מנגבת את הדמעות. הלכנו לתחנת האוטובוס. האוטובוס הגיע ועלינו. באמצע הדרך הערך, מאט היתקשר אליי. קייסי תיראי. אמרתי לה והראיתי לה את המסך של הפלא. את רוצה לענות לו ? היא שאלה. טוב אני יענה. – עניתי – הלו. אמרתי בעצב. אן ? מה קרה לך ? למה ברחת בוכה ? הוא שאל. לא היה לי מה להגיד לו… אז ניתקתי לו בפנים. הוא היתקשר שוב, ולא עניתי. הגעתי הביתה וקייסי באה אליי. אמא שלי ראתה שאני בוכה. מה קרה אן ? היא שאלה אותי. סיפרתי לה את כל הסיפור והיא חייכה חיוך קטן וניסתה להסתיר אותו. אמא ?!?!?!?!?! למה את צוחקת ?! שאלתי בעצבנות . אני לא צוחקת….. ענתה אמא ופתאום נהייתה רצינית. טוב לא משנה…… אמרתי. והלכתי לחדר לחשוב למה היא חייכה. קייסי נישארה עד הערב והלכה בשבע וחצי. ישבתי וחשבתי למה אמא שלי חייכה כשסיפרתי לה את זה. לא הצלחתי למצוא תשובה והלכתי לישון. קמתי בבוקר להרגשה מוזרה………………….