אישה רגילה

מהרגע שבו נולדתי ידעו שאני בת, מהרגע שיכלתי לדבר ולהבין אנשים נודע לי שאני בת. וכל מה שכרוך בלהיות בת.
איך להתלבש, איך להתנהג ואיך לדבר… אפילו איך לשחק עם בובות ואלו צבעים אני אוהבת.
יש המון דברים שההורים שלי והחברה טענו שחיוניים לי כדי שאני אוגדר כאישה בעולמנו. והחשובים בעיניהם לפחות, הם הצנעה והשמרנות.
\"תשמרי על הפה שלך גברת צעירה!\"
\"מה זה איך את מדברת? כמו פרה!\"
\"לא יאה לליידי לקלל..\"
\"מה זה איך את מתלבשת? כמו זונת רחוב! לא אצלי!\"
\"תכסי את החמוקים שלך ילדונת\"
והכי אהובה עלי, זאת האמרה הזאת: \"את לא יודעת מה זאת אהבה ומה זה סקס, הרי את רק ילדה.\"
אני זוכרת כשהייתי קטנה, לא היה לי אכפת לי לרוץ עם ישבן חשוף לאורך כל חוף הים. הייתי רצה וצוחקת ולאף אחד לא היה אכפת. למעשה, הם היו צוחקים איתי.
אני גם זוכרת, שכשהייתי הולכת עם הגן לבריכה לא היה לי משנה להתלבש ליד הבנים או לשחות לידם בלי בגד ים. אפילו אם גם להם היה כבר ז.. את זה.
אבל אני גם זוכרת, מתי התחיל להיות לי אכפת. מתי הייתה הפעם הראשונה שהסתכלתי על בן ולא יכולתי להוריד את העיניים מהגוף השרירי והחטוב שלו… תסלחו לי, הרי זה לא יאה לליידי לדבר במילים כאלו.
זה היה תהליך. שהתחיל בערך כשהייתי בת 13. וזה אפילו לא התחיל מרצוני, זה התחיל מזה שהתחלתי לקבל מחזור כל חודש ושהחזה שלי התחיל לצמוח. כשזה רק התחיל , אמא הושיבה אותי לשיחה ואמרה לי שאני מתחילה להתפתח ושזה טבעי לחלוטין. שהדם יבוא כל חודש, ושהחזה שלי יכול לצמוח גם למידה די. זה היה נחמד לשמוע את אמא שלי מסבירה לי, כי באמת לא ידעתי. והרגשתי בטוחה במילותיה. עד שהיא אמרה לי שעליי לשמור את זה בסוד. לא לדבר על זה ולא להזכיר את זה בפני אחרים. במיוחד לא בפני בנים!
כמובן שהקשבתי לה. אני אחת מהבנות האלו שמעריצות אמא שלהן ויעשו מה שהיא רק תגיד.
הצלחתי לעמוד במשימה. עד ששמעתי את אמא ואבא מדברים בערב עליי ועל השיחה שהייתה לי עם אמא. אבא אמר לה בכעס שאם אני רק אסתכל לכיוון של בן, הוא יכעס עד שיצא לו עשן מהאוזניים.
ניסיתי, באמת השתדלתי כל כך חזק.. להסיט מבט, להביט לאחור, להתרחק, לדחוק.. עד שלא יכולתי יותר. אני לא יכולה להתחמק מבנים כל החיים. אז נכנעתי.
וזאת הכניעה הכי טובה שהייתה לי בחיים.
התחלתי לדבר יותר עם בנים, להסתובב איתם ולהתחבק איתם גם כשהם בלי חולצה, מה שהרגיש לי מצוין.
ואז הכרתי את נועם, נועם שלי.
התאהבתי בו כל כך חזק כל כך במהירות, שהייתי בשיכרון חושים. פעם ראשונה שהרגשתי אהבה אמיתית ולא רק חרמנות.
אחרי כמה זמן הוא הציע לי לצאת וברור שהסכמתי, למרות שזכרתי את מילותיו של אבא לפני שנה וחצי. אז יצאנו בסתר, בשקט.
היה לי כל כך טוב איתו, הוא הצחיק אותי ועזר לי ואהב אותי… לא הרגשתי יותר טוב בחיים שלי. אחרי כמה חודשים אל תוך מערכת היחסים שהייתה חזקה מתמיד, נועם דיבר איתי על הדבר שאמא אמרה שאסור לדבר עליו. על סקס.
הייתי רק בת 15, כל כך צעירה ותמימה וכל כך מבוהלת ממשמע אוזני. הוא רצה שאני אגיב אליו, הרי הוא מבקש ממני משהו גדול מאוד. משהו שיכול לשנות הכל. אני גמגמתי בהתחלה ואז אחרי כמה דקות יצאו לי המילים מהפה. אמרתי לו שאסור לנו, שאנחנו לא יודעים כלום על סקס ואהבה. אחרי הוא הפסיק לחייך, נהיה מאוד רציני ואמר לי:
\"למה בגלל שזה מה שכולם אומרים? נכון, על סקס אנחנו לא יודעים הרבה. אבל על אהבה… המון.\"
ליבי נעצר לשנייה ומה שהוא אמר נשמע לי מאוד הגיוני פתאום, בבת אחת כל החשיבה שלי, התפיסה שלי של העולם והנושא של בנים-בנות, השתנה לחלוטין. הוא התחיל להסביר לי על חוקים, מושגים ואפילו דבר שנקרא \'פטישים\' בסקס, ופשוט לא הפסיק.

ועכשיו, בגיל 17, אני לא מפחדת להיות טיפה וולגרית ולומר:
אני אוהבת להזדיין! אני מתה על זה! אני אוהבת את הבן זוג שלי ואני גם נהנית מהזין שלו! כן, אמרתי זין!
אז מה, אני כופרת?! אז מה, קשה לך שגם אני, נערה \'מתורבתת\' נהנית מדבר אנושי?!
אני בסך הכל אישה רגילה, כמוך! וכמו אשתך, אימך, אחותך וביתך!