איפה הימים
איפה הימים בהם היינו תמימים , נאבים, לא יודעים שום דבר מהחיים , חושבים שחסידה מביאה את הילדים .
איפה הימים בהם פחדנו לישון לבד והיינו הולכים לישון יחד עם ההורים , איפה הימים שהיינו עושים דברים בלי שישפטו אותנו על כך ?
איפה הזמנים בהם לא היה חשש לצאת אל הרחובות , ללכת בסימטאות בלי פחד, לא לפחד להתאהב ולחלום .
איפה אותם ימים שהיינו יוצאים לרחוב רק כדי לשחק תופסת , מחבואים , לקפוץ בחבל , לשיר ולרקוד , לשחק בכדור , איפה הימים האלה בהם המצב הכי רע זה שתפסו לך את הנדנדה , או מצאו את מקום המסתור שלך במחבואים .
היום , נעלמה התמימות , הנאביות , יודעים את החיים יותר מידי טוב , יודעים שהחסידה זה רק שטות שמספרים לילדים קטנים , והם בהחלט יודעים איך באים ילדים .
היום כול מעשה שתעשה , כול צעד או דרך בה תבחר ישפטו אותך , ישפטו את המעשים שלך והבחירות שלך , ישפטו
את הטעויות שלך .
היום מפחיד לצאת אל הרחובות , מסתובבים כול כך הרבה אנשים מפחידים .
היום כולם מפחדים להתאהב ולהכניס את עצמם לזה מהפחד שישברו להם את הלב .
היום אף אחד כבר לא חולם , אף אחד לא חושב על העתיד שלו , חיים את הרגע .
הימים בהם יצאנו אל הרחוב לשחק תופסת , מחבואים , לקפוץ בחבל ולשחק בכדור חלפו , עכשיו הגיעו הימים בהם יוצאים לרחוב כדי לשתות , לעשן , ולהסתמם .
אז אל תתפלאו לאן נעלמה התמימות .
תגובות (1)
לא משהו הוא משהו משהו!
זה כל כך נכון וכל כך עצוב שככה החיים שלנו נראים!
ואת אביה את מצליחה לבטא את זה יותר יפה משכל אחד אחר יצליח!!♥♥♥