אינו בדד

על יצועו שוכב ובדידותו זועקת, עיניים עד רקות הן לוחצות
עתיד מטושטש מערפל או שמא מאיזו דמעה סוררת.

היתכן, הרי נמצא הוא במקום אליו כסף רק לבוא
אכן, הלוואי בקודש חזיתיך כבציה הורגש הצמא.

תשות כח, אונים כבר אין, מוצתה לה התקווה
הביטחון קיים, העיניים לרווחה פקוחות אך דבר אינן רואות.

מכרסם לו הספק ללא רחם, שמא החברים פנו הרחק
מצאו קן ובית – אך אולי הוא כבר אחר.

בינם קשרו של קיימא בין חבר עד אח ואף יותר מכך
אך את האחד אולי השאירו מאחור.

נכרתה האמונה?! והלא לא אבד מפיו שיח וכתב ליחיד!
מקום ההדהוד המבודד להידחק החל.

מהווה ומחיה הוא הבורא כל רגע יצוריו
הרי הוא טוב ומשכזה – רעה להיווצר היאך.