אין שם (בייניתים)-פרק 1 (חצי סיפור חיים חצי מדע בדיוני)

run away, run away
more mutants come to "play"
סיימתי את הפזמון ויצאתי מהתוכנה,
"מה עושים?" שאלתי את חברתי שירן
"יונית לא משתלטת על חבר שלה!" צחקה שירן וסובבה את ראשה לעמית
"דיי, רדי ממנה, מסכנה, את משדכת אותה לעמית" צחקה מאיה
"איכ! היא לא חברה שלי! לא סובל אותה" התעצבן עמית
"שני יש לך את הספר ערבית?" שאלה אותי מאיה
"בטח" עניתי לה
"למה את צריכה?" שאלתי
"אני רוצה לעשות את השיעורים" היא אמרה, צחקתי
"את, רוצה?, לעשות את השיעורים? ועוד בערבית?!" צחקתי עליה, לאחר שהבאתי לה את הספר חזרנו לכיתה, יש לי מין תחביב שכשמשעמם לי אני מדמיינת שאני גיבורת על או מוטאנטית, הפעם החלטתי להיות קוויק סילבר שפצע את רגלו אז לא יכול לרוץ במהירות האור והלך לבית ספר בג'נושה.
"מה זה?" לחשה לי שירן כשראתה אותי מציירת אדם עם הכתוביות "concil dont feel"
"זה סתם, קשקוש" אמרתי לה, אבל זה לא היה, זו היתה סטורם מהאקס מן שמפחדת מכוחותיה.
כך עבר לו היום וחזרתי לביתי,
"היי ננסה" אמרתי לאחותי הקטנה שישבה על הספה
"רוצה לכתוב?" שאלה אותי בהתלהבות
"ברור יש לך רעיון?" שמחתי
"לא" היא נאנחה. 'לכתוב' הכוונה לזה שאנחנו מתישבות על המחשב שלי וכותבות ביחד בערך שעה תסריטים לדמויות וצוותים של מארוול, אם לא היו לימודים היינו עושות את זה כל היום.
עכשיו סיימתי לאכול ובאתי לכאן, לכתוב את זה, מחר אני אמשיך, אני צריכה ללכת להתקלח.