פריקת זיכרון כדי להיפטר מהגוש בלב

מצחיק אותי לחשוב שבהתחלה כשרק הגעת הייתי צוחקת עלייך עלייך המון, "נו עוד ילד לתפארת", "הוא מבריז המון נו עוד ילד רע, גם המראה שלו אומר את זה" תמיד הייתי אומרת אתזה לליאן.
לחשוב שמישהו שלא הכרתי, מישהו שצחקתי עליו שינה אותה לגמרי.
לחשוב שמישהו שלא הכרתי, שרק נכנס לי לחיים הפך את כל עולמי, זה מצחיקקצת.
אז בהתחלה באמת הייתי צוחקת עלייך עם ליאן, בהתחלה הייתה מעצבן אותי ברמות מטורפות.
יום אחד בשיעור ספורט הברזתי, לא היה לי כוח ישבנו בכיתה רחוקים אחד מהשני, כל אחד עסוק בעינייניו שפתאום היה בא לי סיגריה, למרות שידעתי שאלתי אותך "אתה יודע איפה יש בבית ספר מקום בלי מצלמות?" ואתה ענית לי "כן, למה?" אמרתי לך "כי אני רוצה לעשן" ואז לא ציפיתי לזה אמרת לי "בואי, אני בא איתך", הלכנו ישבנו ועישנו, אני זוכרת שמת כל מיני שירים באנגלית ואמרת לי את הפירוש של המילים ואת חשיבות השירים האלה אלייך.
מאז התחלנו לדבר, היינו יושבים ביחד כל הפסקה, היינו הרבה ביחד גם אחרי בית ספר.
תמיד חברות שלי אמרו לי "תזהרי את תתאהבי בו בסוף" ואני הייתי עונה להן "מה פתאום?!? איכס נראלכן?" והן היו עונות "את תזכרי את המילה שלנו ובסוף עוד נראה אותכם ביחד"
תמיד הייתי אוהבת להתגרות בך, היינו חברים טובים, האמת שלאט לאט מצאתי את עצמי באמת מתאהבת בך ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי, בכל מקרה הכל המשיך כרגיל, תמיד הייתה יודע הכל (טוב כמעט הכל), תמיד הייתה שואל אותי על ידידים שלי ולאן בדיוק אני הולכת ואני בתשובה הייתי מתגרה בך, לא הייתה אוהב את זה שאני מסתובבת עם אחרים, גם באותה תקופה היה לי חבר וכשחשבתי להיפרד ממנו כתבתי לו הודעה, אתה באת עמדת מאחוריי וראית מחקתי ולא שלחתי את ההודעה וצעקת לי באוזן "למה למה מחקת תשלחי", תמיד דאגת לי והדאגה הזאת כבר הייתה יותר מדאגה של חברים טובים, אהבתי את זה, אבל גם לא אמרתי מילה על זה הכל זרם פשוט.
יום אחד אחרי שסיימנו את הבית ספר והלכתי לכיוון של התחנה הפתעת אותי מאחורה ואמרת לי כך "קורל אני צריך לדבר איתך על משהו", אז אמרתי לך "דבר", ענית לי "קורל תשמעי אני לא אומר שזה נכון ולא שופט ולא כלום, אני רוצה לספר לך ששני ילדים באו אלי ואמרו לי זאת שאתה מסתובב אתה תמיד היא נאנסה בשנה שעברה", לא עניתי שתקתי, כשראית שאני לא עונה שאלת "זה נכון?", עניתי ישר מתוך אינסטינקט "לא" ואז המשכנו ללכת, ליוותה אותי חצי דרך עד בית גיל והלכת לתחנה שלך, כל הזמן חשבתי על זה, על מה ששאלת אותי, הייתי המומה ובסוף החלטתי לדבר איתך על זה, יום למחרת אני, אתה וליאן היינו ביחד בהפסקה ואמרתי לך "אני צריכה לדבר איתך לבד", אמרת לי "אחר כך נדבר", מכיוון שסיפרתי לליאן על זה אז היא אמרה שהיא הולכת ונשארנו לבד, (אני) "אוראל לגבי מה שאמרת לי אתמול אני רוצה לספר לך משהו", (אתה) "ענית לי כבר אתמול זה בסדר", (אני) "אני רוצה לספר לך את האמת אבל אני מפחדת", (אתה) "אין לך מה לפחד את יכולה לספר לי" ואז סיפרתי לך את כל האמת (שזה נכון) ודיברנו.
אחרי זה ידעת עלי הכל, הייתה הבנאדם השני הכי קרוב אלי, היה לנו קשר טוב.
הכל זרם, כמו שאמרתי התחלתי לאט לאט להתאהב בך ולא אמרתי מילה, אתה דאגת לי, ממש ממש דאגת לי והכל טוב ויפה.
היה לנו מועד ב במבחן בתקשורת ובאותו יום הברזנו מאחד השיעורים קנינו שוקו חם (כמו תמיד) והתכוננו למבחן, כשסיימנו להתכונן היה קצת משעמם אז שיחקנו משחק חחחח, הקשנו סתם מספרים בטלפון וניסינו לראות אם באמת מחייג, הטלפון שלי היה אצלך ובדיוק קיבלתי הודעה מידיד (סוג של ידיד), בלי שאני ידע נכנסת להודעה וקראת את כל ההודעות שלי איתו ואז שאלת אותי "מי זה גיא?", עשיתי כאילו אני לא מבינה ועניתי לך "אין לי שמץ", (אתה) "קורל מי זה גיא?", (אני) "לא יודעת, תביא לי את הטלפון שלי", (אתה) "לא, קודם תעני לי", (אני) "לא יודעת, תביא לי עכשיו!", (אתה) "קחי, ויש לך הודעה בקיק זה היה גיא", שיט נו אני לא מאמינה שהוא חיטט לי בטלפון, (אני) "למה חיטטת לי בטלפון?", (אתה) "היה לך הודעה אז נכנסתי, דווקא חתיך הגיא הזה", (אני) "מה ראית?" הוצאתי את הטלפון מהשתק, (אתה) "ראיתי את השיחות שלך עם גיא", התחלתי לצעוק עלייך ובדיוק הייתה לי עוד הודעה ואתה חטפת לי את האלפון והחיטטת שוב, התחלתי לצרוח עלייך "תביא לי את הטלפון שלי, זה לא עיניינך", אתה צחקת ואמרת "לא חשבתי שאת כזאת?, לא יפה ככה לדבר למה ככה?" צחקת עלי ידעת שאתה יותר חזק ממני, "לא מביא לך", (אני) "נו אוראל תביא לי כבר את הטלפון אני רוצה לראות את ההודעה" הייתי עצבנית עלייך מאוד, (אתה) "הנה תראי מהיד שלי" והראתה לי את הטלפון, (אני) "לא תביא לי כבר את הטלפון שלי" לא עזר לי בכל מקרה, אז הסתכלתי כשהטלפון היה ביד שלך ואז חטפתי לך אותו, עשית כאילו אתה מוותר ואמרת לי "תראי שוב פעם את הגיא הזה", (אני) "לא רוצה" ידעתי שתקח לי הטלפון, (אתה) "נו תראי לא נוגע מבטיח" וכמו סתומה האמנתי לך והראתי לך ואז חטפת לי את הטלפון, כל הזמן צחקת ואני התחלתי לצרוח עלייך ולרדוף אחרייך, פאק לא ידעתי שהוא כזה מהיר, בסופו של דבר עצרת והחזרת לי את הטלפון, ישבנו ודיברנו, רצית להגן עלי, כעסת עלי ודרשת ממני לספר לך הכל, לא רציתי וגם אמרתי לך את זה ואתה התחלת לאיים עלי שתדבר עם אמא שלי ועם ליאן וכל זה רק בשביל שאני יספר לך, שאלתי אותך "למה אכפת לך מזה, זה לא עניין שלך" ואתה ענית לי "כי אכפת לי ממך ואני דואג לך", היה צלצול אז נכנסנו לתקשורת ואתה לקחת לי שוב את הטלפון שלי, נכנסו לכיתה, ישבתי לידך ובזמן השיעור התעסקת עם הטלפון, כל הזמן דרשת ממני שאני יספר לך ומיד איימת עלי שוב ושוב עד שבסוף נכנעתי ואמרת למורה שאנחנו יוצאים לכה דקות מהכיתה.
ישבנו בחוץ ודיברנו, בהתחלה שוב פעם לא סיפרתי ושוב איימת ובסוף סיפרתי לך הכל מהכל, אמרת לי "אני יעזור לך" ונכנסו לכיתה לעשות את המבחן, בסוף המבחן התחלנו ללכת לכיוון השער ובדרך אתה צחקת עלי, התחלת להציק לי על הנושא הזה ואני רק התעצבנתי יותר, החזרת לי את הטלפון, אבל לקחת לי את המטרייה ושוב פעם תחנונים וצרחות שתחזיר לי את המטרייה ואתה רק צוחק ומציק, (אתה) "תלווי אותי לתחנה שלי", (אני) "לא", (אתה) "אז את לא מקבלת את המטרייה שלך", (אני) "נו אוראל די כבר", (אתה) "תלווי אותי לתחנה שלי", (אני) "טוב בסדר רק תביא לי כבר את המטרייה שלי", (אתה) "מטיחה?", (אני) "כן, עכשיו תביא את המטרייה", (אתה) "לא מאמי אני לא טיפש אני ייתן לך את המטרייה ואת תלכי ולא תלווי אותי", (אני) "אני הבטחתי לך אז אני יקיים", (אתה) "אוקיי, צריך להתחיל ללמוד למתמטיקה ולעשות את העבודה בתנך, תבואי אלי השבוע ונתחיל", (אני) "אוקיי", (אתה) "מתי תוכלי לבוא אלי השבוע?", (אני) "לא יודעת נראה, אתה עסוק היום?", (אתה) "היום? את יכולה היום?", (אני) "כן" למרות שהייתי עצבנית בכל זאת רציתי להיות איתו ובלי קשר הלימודים חשובים לא?", (אתה) "טוב אז את באה אלי עכשיו", חיכינו לאוטובוס וכל הזמן הזה המשכת להציק ואחרי שעלינו על האוטובוס אמרת לי מה הולך לקרות אצלך בבית (המבין יבין) ואני לא התייחסתי אלייך ממש, לא חשבתי שאתה רציני, הגענו אלייך הביתה ונכנסו לחדר שלך, סגרת את הדלת של החדר וראינו טלוויזיה, אתה המשכת להתעסק בכל העניין הזה של הקיק בטלפון שלך ושאלתי אותך "לא עזבת את זה?", (אתה) "לא"
בסופו של דבר מכל היום שעבר זה זרם לזה ששכבנו.
אחרי שהלכתי הביתה ידעתי שאני מאוהבת, מאוהבת בך.
המשכנו רגיל באותו קשר, חברים טובים והכל היה סבבה, לפחות כך זה נראה מבפנים הייתי אש.
עדיין דואג לי, עדיין אכפת לך ממני, אני עדיין מתגרה בך, אבל פחות.
עד שערב אחד התקשרתי אלייך ודיברנו, דיברנו וצחקנו המון, אבל המטרה שלי היא הייתה לנתק ממך את הקשר כי לא יכולתי לשאת את הכל יותר, לא יכולתי להסביר לך את זה ואיכשהו הנושא של גיא עלה וביקשת ממני משהו ואמרת לי "זה יעזור לי מאוד, אני יסביר לך אחר כך הכל אני מבטיח", היססתי בסוף הסכמתי ועשיתי את מה שביקשת דיברנו שלושתנו(אני אתה וגיא) כמו שאמרת לי ותוך כדי אני ואתה דיברנו בהודעות פרטי ובסופו של דבר כשסיימנו לדבר שלושתנו הסברת לי למה ביקשת ממני את זה (אני לא יספר פה את הסיבה), ואמרתי לך כך "אוראל אני רוצה שננתק את הקשר, לא מתאים"
ענית לי "למה?"
לא רציתי להגיד לך למה ובאמת התעקשתי על זה שלא משנה ואתה התעקשת שאתה לא מוכן שננתק את הקשר ודרשת לדעת למה, בסופו של דבר סיפרתי לך שהתחלתי להתאהב בך ושאני מפחדת ושאני לא רוצה להיפגע ושאני גם יודעת שאין לך אלי כלום, אתה התעקשת שלא ננתק ונראה מה יהיה שנבדוק, הרגעת אותי, ידעת איך לדבר איתי.
ושוב הכל נמשך כרגיל ואתה באת אלי פגשת את אמא, אני הייתי באה אלייך והיה קורה מה שהיה קורה, היינו בסוג של יחסים רק שלא הגדרנו את זה ואף אחד לא ידע, אבל לא היה אכפת לי כי היה לי הכל, היה לי אותך.
ככל שהתאהבתי בך יותר ככה דאגתי לך יותר מבחינת כל הדברים שרק יכולתי, השקעתי בך את כל כולי ואפילו יותר ואתה התחלת לזלזל, הדאגה שלי התחילה להיות לך מובן מאליו, אבל אני הייתי מאוהבת בך ולא היה אכפת לי כלום
בסופו של דבר פגעת בי, למרות כל ההבטחות שלך, המילים שלך ואני רק בכיתי, הייתי בדיכאון, חשבתי לעצמי כמה מטומטמת יכולתי להיות, איך יכולתי לחזור על טעויות ולהפגע שוב ולא רק נפגעתי ממך גם הרסתי לעצמי את הלימודים, הרסתי את הלימודים שוב..
איכשהו חזרנו להיות בקשר, שוב הכל מההתחלה רק שהדאגה שלי אליך המשיכה ובגדול, נתתי לעצמי לסמוך עלייך שוב, אחר כך שוב נפגעתי ממך ומה עכשיו, מה עכשיו?
עכשיו שוב חזרנו לדבר אבל ממש בקטנה ואני יודעת לאן זה ומצד אחד אני רוצה שזה יקרה כי אני עדיין אוהבת אותך, אבל מצד שני אני לא רוצה שוב להיכנס לזה ומי יודע כמה זמן זה ייקח עד שהקשר הזה יחזור לעצמו?
אני רואה אותך כל יום בשכבה ואני מתה, אני שומעת את הקול שלך ואני מתחילה לרעוד , כולי אש, כולי רועדת, עדיין מאוהבת.
אני לא יודעת מה בסוף יקרה, אבל אני יודעת מה קורה עכשיו ועכשיו אני מתה כל יום לחיבוק שלך, מתגעגעת לנשיקות שלך, צריכה את המילים שלך!
אוי מה יש לי? איך אני פותרת את כל זה איך?
אני לא יכולה עוד יום אחד בלעדייך!!!
תחזור כבר!!!