אין לחץ

אני עוצר לפני מעבר חציה וממתין להולך רגל מבוגר וכלבו הקטן, הקשור אל ידו ברצועה. הם מתחילים לחצות את הכביש. הם הולכים לאט מאד (מאד) כאילו שום דבר לא בוער ואני מנסה לבחון מי קובע את הקצב, האיש או הכלב. האם האיש מאט את צעדיו בגלל הכלב? או שהכלב מתחשב באדונו ונזהר שלא למשוך אותו וממתין לו בכל צעד. אני מבחין שהרצועה אינה מתוחה, זאת אומרת הכלב אינו מושך את הרצועה, כהרגלם של כלבים, ואינו ממהר למרות שהוא מקדים מעט, אבל היא גם לא רפויה מדי, כלומר – הם מתואמים כמו זוג המטייל לאיטו ברחוב.
אני מעיף מבט במראה ואיני רואה מאחורי מכוניות. אני ממתין גם אחרי שהם עולים על המדרכה וממשיך לבחון את הליכתם. שניהם נראים לי רגועים ואפילו מאושרים. פתאום גם אני איני ממהר ויש לי את כל הזמן שבעולם. אני נוסע משם כולי חיוך.