אין לה כבר מה להפסיד
אוראל הילדה,הילדה בת ה-17.
אוראל הילדה בת ה-17,הילדה האבודה,הילדה אשר כבר כלום בעולם לא נשאר לה,לא הורים,לא משפחה,לא חברים,רק אחד שאיתו נהגה לדבר מדי פעם.
אוראל הילדה צעדה למרגלות הרובע היהודי,בחצאית מלמלה ארוכה,המבטים ההמומים הביטו בה.
היא בסך הכל ילדה למה היא לבדה?ועוד בכזאת מדינה?
אבל אוראל הרימה את ראשה,לא אכפת לה,אין לה מה להפסיד.
חיילי מגב נעצו בה מבטים,שומרים עליה בעיניהם גם כשהיא כבר רחוקה,אוראל בשלה צועדת את הצעדה.
והנה הגיעה הדקה,היא הרגישה את המוות בכל גופה.
״אללה וואכבר״שתי עיניים שחורות נעצו בה מבט מלא שנאה,אוחז בסכין חלודה.
״שמע ישראל״היא השיבה לו בלא פחד,אין לה כבר מה להפסיד.
היא אחזה בכף ידו המאיימת עם הסכין,והביטה בו מבט חודרני,אין לה כבר מה להפסיד.
״שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד״היא חזרה על עצמה,במבט נחוש ואחיזה חזקה.
העיניים השחורות ננעצו בה מסובבות את ידה ואז את הסכין בתוך בטנה,
״אללה וואכבר״.
״שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳…״
היא סיננה שניה לפני שנפלה על אדמת המלחמה,האדמה האדומה,
מה אכפת לה?אין לה כבר מה להפסיד…
תגובות (2)
מצמרר. כל כך שנאה יש בעולם והידיעה הזאת ששום מקום כבר לא בטוח. אל תהרגו א
את הממשלה הם מנסים כמה שיותר ואהחנו לא רואים את זה