[אין] חרטות – פרק 2 (14+)

-סיפור זה מכיל שפה גסה, אלימות, וקטעים מיניים-
צפירה נשמעה מלמטה.
העפתי מבט מודאג אחרון באריק, שישן מכורבל כחתלתול, וירדתי. מכונית מוארכת ושחורה, עם חלונות כהים ונהג זקן וחביב למראה חיכו לי. חייכתי אליו בלחץ ונכנסתי בדלת שהוא פתח לי. מלמלתי משהו שנשמע כמו תודה והתכווצתי בתוך עצמי. הוא החל בנהיגה, אבל לא שמתי לב לדרך. רקפניו הנאים של מייקל ריחפו מול פניי, מציעים לי להיות כלבת השעשועים שלו. למרות הניסוח העדין שלו, ידעתי שאני לא יותר ולא פחות מזונה. כשהרכב נעצר והאדון הנחמד פתח לי את הדלת, תהיתי אם אני אהיה מסוגלת לעשות את זה. 'כן!' קול חד אמר בראשי. ברור שכן. בשביל אריק אני אעשה הכל.
צעדתי בנוקשות פנימה ואישה הובילה אותי לחדר צדדי. בלי מילה היא הפשיטה אותי ומדדה אותי. היא הושיבה אותי בתוך אמבט והחלה לשפר אותי. גילחה, חפפה, סיבנה וקרצפה. לאחר מכן היא החלה לאפר אותי. מסקרה עבה, כמו שאהבתי, סומק עדין שהוסיף גוון אקזוטי ללחיי השחומות. אודם בצבע בורדו, שאיכשהו הדגיש את נקודת החן מעל שפתיי. היא הושיטה לי כתונת תחרה, מהסוג שכוכבות פורנו שבדיות לבשו; הבד היה שחוק ושקוף כמעט לגמרי חוץ מבמקומות שכיסו את איבריי המוצנעים. מעל זה היא הלבישה אותי בשמלה עם מחשוף קטן יחסית למה שציפיתי, עם שסע באחד מצידי רגליי, בצבע אדום עתיק. לבסוף היא הנעילה לי נעלי עקב שחורות עם עקבים דקיקים וגבוהים. היא הובילה אותי לחדר בקומה העליונה והדריכה אותי לשבת על הפסנתר. עכשיו ממש הרגשתי כמו כוכבת פורנו. היא הבטיחה לי שהבית ריק לגמרי חוץ ממני וממייקל ושהיא עוזבת מיד. והיא אכן עזבה. אז ישבתי שם, בודדה, וחיכיתי שמייקל יופיע. החלקתי בידי על בד השמלה הרך כשצליל של פתיחה וסגירה של דלת נשמע. הבטתי מעחה ומייקל עמד שם, בחליפה סקסית של איש עסקים. "היית חייב ללכת עם עניין ההשפלה עד הסוף, מה?" שאלתי במרירות והחוויתי על עצמי.הוא חייך חיוך עקום ונאה.
"אני לא מבין מה משפיל כאן. את נראית נפלא, מלודי." גלגלתי את עיניי ושילבתי את רגליי. הוא התקרב אליי והביט בי במבט חודר שאיכשהו ניקז ממני את כל ההתחצפויות.
"חשבתי שאולי נדבר קצת לפני שניגש לעסקינו. נכיר אחד את השני טוב יותר." רציתי לירות אליו תשובה ארסית ומתחכמת, אבל נדמה שקפאתי תחת מבטו.
"אז ספרי לי, בבקשה, איך לאישה בת עשרים ושלוש יש ילד בן חמש." הסטתי את מבטי.
"הייתי בת שמונה עשרה. הייתי טיפשה ומאוהבת, וחשבתי שהוא אהב אותי חזרה. לילה אחד הוא שכנע אותי ש….. שנסתדר בלי קונדום. שהסיכוי קטן מאוד שמשהו יקרה. האמנתי לו. וכשגיליתי שהייתי בהיריון, הייתי מאוד שמחה בהתחלה. סיפרתי לו, והוא פשוט יצא מהחדר שלי. אני מניחה שהוא סיפר לכולם, כי כבר ביום למחרת כולם בבית הספר מצאו לי כינוי חדש….. 'אמאלה'. נשרתי מבית הספר כשהייתי בחודש השני, והבטן התחילה להיות יותר בולטת. הסתגרתי בחדר, לא דיברתי עם אף אחד, למרות שהחברות וההורים רצו לעזור. כשהוא עוד היה בבטן, שנאתי את היצור שגדל בתוכי. כשהרופאה אמרה לי שזה בן, חשבתי לעצמי: 'הוא בטח יהיה מניאק כמו אבא שלו'. זו הייתה המחשבה הרעה הראשונה והאחרונה שלי עליו. כי כשהחזקתי את היד הקטנה שלו בבית החולים…. הבנתי שאני לא צריכה לשפוט אותו לפי אבא שלו. אם היינו נשפטים לפי המורשת שלנו, כולנו היינו נמצאים זכאים לעונש מוות. מאז אני… ניסיתי לשמור עליו… ולא הצלחתי. קראתי לו אריק כי זה היה השם של אבא של הבחור שהכניס אותי להיריון. ההורים שלו תמכו בי במאה אחוז, וכעסו עליו מאוד שנטש אותי ככה. אפילו ללידה הוא לא בא. הם רוצים לבקר אותנו, אבל…. אני מוצאת תירוץ כל פעם מחדש. אני לא רוצה שהם יראו עד כמה הבן שלהם הרס לי את החיים…" יד חמימה מחתה דמעות מלחיי.
"אני מצטער לשמוע," אמר בקול כנה. הנהנתי ולא העזתי להביט בעיניו הירוקות.
ואז הוא רכן קדימה ונישק אותי ברכות. שפתיו החמות נעו בתיאום עם שלי, ושאבתי נחמה מהחום ומהרוך שזרמו בינינו. ציפיתי שהוא יתרחק וילטף את פניי, אבל לא כך היה. במקום זה הוא הניח את ידיו משני צדדי, על הפסנתר, ורכן קדימה, מעמיק את הנשיקה. נזכרתי שאני זונה והעזתי לשים את ידי על יד שרירית אחת שלו, להעלות ולהוריד אותה באיטיות, בעוד אצבעי מתחקה אחר שריריו.
הוא חיבק את מותני ושפתיו ירדו אל צווארי, זיפיו מגרדים קלות את עורי ומגרים אותי עוד יותר. הוא עצר בנקודה אחת של צווארי ונשך אותה, גורם לי לפלוט אנקה-צעקה קטנה. הוא ליקק ומצץ את הנקודה, מטביע עליי את חותמו. הוא התרחק במהירות והסתכל על פניי המופתעים. הוא הוביל אותי לשולחן קטן והתיישב. על השולחן הייתה מפה כחולה כהה, שתי צלחות עם קינוח שוקולד קטן, וכמה נרות. וכמובן ששתי כוסות יין אלגנטיות מלאות עד החצי בנוזל אדום כדם נחו לידינו. הוא הקיש את כוסו בכוסי ושתה מעט. השפלתי את מבטי במבוכה. הייתי רגילה לבירה זולה, ומדי פעם וודקה. העזתי לטעום לגימה קטנה והופתעתי מהטעם המר-מתוק העדין והעשיר. אני מניחה שעשירים משתכרים בסטייל.
אכלנו כמה דקות בדממה. נגסתי בעוגת השוקולד הקטנה, מתענגת על הטעם המתוק והמרקם הקרמי והאוורירי. שתיתי רק חצי מכוס היין שלי, שהייתה מלאה רק עד החצי, ובכל זאת, זמזום עדין ובר-התעלמות הופיעבראשי, וחמימות התמקמה בתחתית בטני. החלטתי שאני אפסיק לשתות וטפחתי על שפתי עם מפית בעדינות, נזהרת לא למרוח את האודם. כשמייקל הבין שסיימתי הוא קם והוביל אותי אל חדר העבודה שלו. הוא הושיב אותי בעדינות על השולחן והסתכל עמוק אל תוך עיניי. הזמזום אמר לי לנשק אותו, אבל ניסיתי להתעלם ממנו. אחרי הכל, אני הייתי הזונה שלו, לא להפך.
כעבור מה שנדמה כנצח הוא רכן קדימה ונישק את שפתיי. במהרה הנשיקה נעשתה סוערת והוא פתח את הריץ' רץ' של השמלה. התפתלי ועזרתי לו להוריד אותה. הוא בחן את גופי במבט אפל ומלא תאווה. הוא נישק את צווארי בכוח, יוצר עוד היקי, בזמן שאני פתחתי את חגורת מכנסיו. הוא השתחל החוצה מהם בתמרון מיומן. הוא העיף את הדברים מהשולחן בתנופת יד והשכיב אותי עליו. פתחתי את כפתוריי חולצתו במהירות והשלתי אותה ממנו. ידיי נמשכו כמו מגנט אל שרירי הבטן שלו בזמן שהוא פתח באיטיות מייסרת, כפתור אחר כפתור, את החליפה הפורנוגרפית שלי. כשפיסת הבד היחידה שהייתה על אחד מאיתנו הושלה, הוא חדר אליי בכוח ובתנופה. התנשפתי בחדות וציפורניי נתקעו בגבו הרחב. הוא אחז בכתפיי בכוח ויצא ונכנס, יצא ונכנס. הרגשתי את הקשר נבנה בבטני בתחתונה וייבבתי קלות. "חכי לי," ביקש בהתנשפות והמשיך לחדור אליי בקצב מהיר. "מלודי!" הוא צעק והבנתי שהוא גומר. הנחתי לקשר להיפרם וגמרנו בתיאום.
—–
שוב הייתי בבית שלי. שוב בבגדים שלי. שוב במיטה שלי.
מרגישה מזוהמת.