איך לדבר עם כולם

"היי," היא נעמדה אל מול הקהל הראשון שלה. היא אפילו לא הצליחה לראות אותו.
הזרקורים חיממו את מיצחה והיא הזיעה. מהבמה הזאת שמעו הכל- גם את בליעת רוקה מהתרגשות.
"שמי כרמלה, בת 20, והיום באתי לדבר איתכם על… דיבור".
היה שקט מציף. מי היה מאמין שכרמלה בכלל תגיע לשם! לבמת טד. מקור ההרצאות הגדול בעולם, כל הויראליות זרמה בעורקיה. היא סנסציה יש שיגידו. אבל זה התחיל עוד הרבה לפניו.
"מילים, משפטים, שירים. ה-ב-ר-ו-ת. כל אלה נותנים לנו זריקת אדרנלין מסוימת, שנקראת תקשורת. וכשתקשורת עמוקה מופיעה – אתה מוציא את עצמך.
לא פעם ולא פעמיים הפכתי למותשת בזכות דיונים." היה לה זיכרון פתאומי. היא התעלמה ממנו.
"אבל יש דרך לנהל דיון מבלי שתהפוך למותש. היום אסביר לכם איך אפשר לדבר עם כולם."
היא סובבה את גבה לקהל, תודה לאל, הזרקור המאיים מאחוריה.
לחצה על השלט בידה ומצגת החלה להקרין.
"סוגי דיונים" היא קראה. הסתובבה חזרה למאזיניה. חבל שהיא צריכה לצמצם לאנשים לקטגוריות.
"דיון תוקף, דיון תומך, דיון מתנגש ודיון משתלב" באמת? זה הכל? היא חשבה לעצמה.
היא החלה למלמל על הגישה של אנשים לדיונים, איך הם רואים אותך, מה נקודת המוצא שלהם, ואיך להשיג אותה.
קם מישהו ושאל:"כמה נתערב שאני ואת רבים עכשיו?". היה לו כובע מצחיה וחיוך עשיר. היא ידעה שזה יקרה. זה קרה כבר אלפי פעמים מאז שהוכתרה לאשת הדיבייטים הכי טובה בעולם וקיבלה אפילו פרסי נובל. פרסי נובל. ברבים.
"אני באמצע הרצאה, יכול לחכות?"
"לא, נריב עכשיו. קדימה." חיפש אישור מהקהל, ואכן הנהנו רבים בראשם. הרי זה מה שהם רוצים לראות. האם עובדים עליהם. האם היא תעמוד בסטנדרטים של עצמה.
כרמלה יישרה את מבטה. "תבחר נושא."
"פוליטיקה"
"כמובן. אתה רשאי להתחיל."
"קראתי איפשהו שאתה שמאלנית ו.." הוא התמתח לשניה. "אני ימני מאוד."
היא חיכתה שיסיים לדבר.
"אני לא מבין איך בחורה שאפילו גדלה בישראל לא מבינה עד כמה זה מסוכן להאמין לתהליכי שלום איתם." הוא התחיל להסביר לה על האויב, אפילו קרא להם כך. הסביר לה מהי הגנה- הגנה מלאה. ידע להתנסח היטב.
היא חיכתה.
"ורציתי לדעת מה יש לך לומר על זה." הוא סיים באנחה. הוציא הכל.
"אני לא שמאלנית." היא הקדימה ואמרה. "אבל אני ח…"
"את לא? קראתי איפשהו שאת כן." הוא היה מבולבל. כנראה שהוא הבין שלא כל מה שכתוב באינטרנט נכון. בטח שלא ב'בא במייל'.
"אז אני לא." היא חזרה. הוא הרגיש קצת שבוזבזו כמה דקות יקרות מפז מחייו. למה שיפתח דיון איתה אם הם מסכימים?
"אז תנסי שניה להיות."
"למה?"
"כדי להתדיין. אחרי הכל, יש לנו ריב". הוא צחק ואיתו הקהל.
"אוקיי," היא לקחה נשימה עמוקה. "אנחנו לא רואים את הדברים באותה עין וזה בסדר."
"איך זה בסדר אם בבחירות מישהו ינצח ויאפיל על דעת האחר?"
"זה בסדר כי לא הכל עובד לפי צדק וניצחון. זה בסדר בעיניי דעות שונות לא רק מבחינת פלורליזם, אלא כי יש דברים שהם מעבר להיגיון. זה בסדר לא לריב."
והיא באמת מנסה שלא. היא כל הזמן הזה מנסה שלא.
אנשים תמיד תהו איך לא רבו איתה. אנשים גם תמיד מנסים לריב איתה ומאשמים אותה שהיא זו שמשגעת אותם, שמוציאה אותם מדעתם.
היא כולה כרמלה. היא בעצמה אנושית ומי אמר שהתקשורת שלה מדהימה? היא לא. היא רק מנסה להבין את כולם.
"ילדת פלא" לועגים לה. אפילו בתוך דיון עצמו. משתעשעים בדעות שלה כאילו היא מנסה להתחכם על כולם ולהוכיח משהו- היא לא. היא פשוט אוהבת לדבר. אוהבת להקשיב ואוהבת שמקשיבים גם לה כדי להבין את הצד השני.
היא בולעת את הלשון, מתנחמדת מאוד לאחרונה. כל כך עד שאיננה רבה. איננה כלל.
באותו רגע, היא יצאה משם. ירדה מהבמה.
שיזדיינו כולם.
תנו לי תקשורת לא בריאה. תסיסה. זה סמים וזה מה שכולם לוקחים.