איך אפשר להאמין לך

אופק….
אתה צודק שלפעמים ממש קשה להאמין לאנשים…
אבל בטוח יש מישהו שאתה בוטח בו, מישהו שבאמת מאמין בך…
אני לא חושבת שכולם רעים, אבל בהחלט יש כאלה שסתם אומרים, סתם משקרים…
אתה צריך להיות שלם עם עצמך, לדעת שגם אם אומרים לך ש'אתה לא טוב מספיק' או 'לא רוצים להיות איתך' או אני לא יודעת מה שאולי יגידו, כל זה לא משנה כי מה שבאמת משנה זה, האם אתה מאמין להם? האם אתה באמת כמו שהם אומרים?

אתה לא עשית שום דבר, זה פשוט החלטה מוזרה של אנשים…
יש כאלה שפשוט קשה להבין אותם…
אבל שוב, פשוט… פשוט תנסה להתחבר למישהו…
למשהו..
אולי זה יעזור….

וואו סיפור יפה.
תמיד אתה מצליח להעביר את המסר בצורה הטובה ביותר.אתה מוכשר בטירוף-ואני לא אומר את זה סתם.
ועכשיו אני רגע אתחיל לדבר על הסיפור עצמו.
בין אם זה אמיתי או לא,אתה צודק.בני אדם זה הדבר הבלתי ניתן להבנה בכל מצב.אף פעם אתה לא יכול לדעת מי אמיתי איתך ומי לא.גם חברויות של שנים יכולות להתברר בסוף כמופע ליצנות…
ואחי-לך אין בעיה.מאחר ושאתה בן אדם שמתחבר לאנשים בקלות-יש לך יתרון עצום.
הרבה אנשים לא יתברכו בכזה דבר.להרבה אנשים לוקח זמן להתחבר למקום ואז לנסות למצוא מישהו.זה לוקח הרבה זמן.
ואתה בן אדם טוב.יש לך הרבה דברים טובים.אין שום סיבה בעולם שאנשים לא יתחברו אליך.

קודם כל אני מסכימה עם אופיר, הסיפור כתוב היטב, יש לך דרך מיוחדת להעביר סיטואציות בכתיבה לקוראים בצורה ברורה ויפה. דבר שני, אני מבינה את מה שאתה אומר, לצערי, גם אני נכוויתי לא פעם מהתנהגות של אנשים שחשבתי שהם החברים הכי טובים שלי,
הם אמרו לי את זה, אני הרגשתי את זה, ובכל זאת אני זו שנפגעתי בסוף.
כן, להסתגר בחדר זה הדבר המובן מאליו; אם אתה לא בא במגע עם אנשים, אתה לעולם לא תוכל להיפגע מהם. אבל העולם שלנו מושתת על החברה… לא אני קבעתי את זה, גם לא אתה, אני בטוחה שאם יכולנו היינו משנים את זה אבל זה לא העניין…
אנשים טובים שאפשר לסמוך עליהם (כמוך.) הם נדירים מאוד, אבל הם קיימים. בסופו של דבר, אתה תיפתח לאנשים הנכונים והם יעריכו אותך ותוכל לסמוך עליהם כי כזו היא דרך החיים. להתייאש ולהתנתק זו לא חכמה, החכמה היא להתחשל, להרים את הראש ולהמשיך הלאה, להזכיר לעצמך שאתה בן-אדם מקסים, שיש אנשים שאוהבים אותך ולעולם לא ירצו לפגוע בך, שאם תחייך אל החיים (עם כמה שזה קשה…) החיים יחייכו אלייך בחזרה :)