דורית- " אח קטן מדגנית? איכ."

אבא אמר לבסוף: "דגנית, תני לי לחשוב על זה כמה ימים, בסדר?"
"בטח אבי, תחשוב על זה כמה שתרצה."
למה לחשוב? אני הייתי ישר מסרבת.
בלילה חשבתי על הרבה.
חשבתי לעצמי, מה יקרה אם יהיה תינוק בבית? האם אני אשן פחות ממה שאני ישנה עכשיו? שזה לא הרבה שעות שינה… האם אבא יאהב אותו יותר? האם לי תינתן תשומת לב? האם אבא ישכח מאמא?
האמת שתינוק לא יעזור בזה, ברגע שדגנית נכנסה לחייו של אבא, הוא שכח מאמא.
למחרת הייתי נורא עייפה. אולי ישנתי 3-4 שעות.
התלבשתי ויצאתי לדרכי לבית הספר. אני הולכת ברגל כי הבית ספר ממש מעבר לפינה.
אבא לא ידע שיצאתי. אולי הוא יהיה מודאג?
וואו, אני תוהה הרבה בזמן האחרון. מה קורה לי? אני צריכה לחזור לעצמי…
אז קיצר, כשהגעתי לבית הספר הלכתי ופגשתי את עידן. אמרנו "היי" אחד לשנייה, ואז התחלנו לדבר:
"אז מה קורה?"
"בסדר, חוץ מזה שדגנית רוצה ילד מאבא שלי!"
"לא נכון!!!"
"כן, תחשוב איזה שילוב לא מוצלח זה יהיה בין דגנית לאבא שלי..אויייייי."
"אני מתאר לעצמי."
"זה יהיה כאילו אלוקים עושה ניסוי בין שני אנשים אבל בסוף הוא יוצא לא מוצלח."
"חחחחחחחח"
"אני בת 13 בחייך!! אין לי דעה בשום דבר?!"
"כן אבל למה את צועקת?"
שמתי לב שרוב הכיתה הסתכלו עליי.
"אופס." לחשתי.
אחרי שנייה כולם חזרו לעיסוקיהם.
"אז מה אמרת?"
"אני רוצה שתהיה לי דעה בבית שלי."
"האמת שזה לא הבית שלך, אחרי הכל אבא שלך משלם עליו. תמשיכי."
"לא נכון גם אמא שלי קנתה אותו ולפי דעתי היא הייתה רוצה שתהיה לי דעה, נכון?"
"אני לא מכיר כל כך טוב את אמא שלך, אבל אני חושב שכן."