אח גדול-פרק 2

כשהחל לרדת גשם חזרתי לתוך החדר וראיתי את הילדה יושבת על המיטה שלי.
"מה את עושה כאן?" שאלתי אותה.
"אימא ואבא קראו לך" היא אמרה בעוד היא קמה מהמיטה בקפיצה.
"איפה הם?" שאלתי אותה בעוד התקדמתי ליציאה מהחדר.
"בחדר העבודה שלהם" היא ענתה ופניתי לחדר עבודה של אחד מהם, ומצאתי אותם יושבים שם ומחכים לי.
"אלכסנדר, רצינו רק להגיד מספר דברים. בגלל שאמרת שאתה לא לומד, אתה תשמור על אליסה, וכדי שיהיה לך כסף לעצמך אנחנו נשלם לך בערב על כל שעה שתישאר איתה" אמרו הוריה.
"אוקיי" אמרתי להם.
"אתה יכול לצאת" הם אמרו לי ואני יצאתי ונכנסתי חזרה לחדרי, רואה שהיא הפעם יושבת עם ספר בידיים.
"מה את עושה כאן הפעם?" שאלתי אותה בייאוש. היא ירדה מהמיטה והתקדמה אלי בעוד היא אחזה בספר. היא נעצרה מולי והגישה את הספר.
"אתה יכול לקרוא לי?" היא שאלה בעיניים גדולות.
"לא" אמרתי לה והלכתי למיטתי.
"בבקשה" היא ביקשה ומחיתי את דבריה שנית.
"לא" אמרתי לה.
"בבקשה אלכס" היא אמרה בקול שעומד לבכות אבל זה רק עצבן אותי יותר.
"לא. לא זה לא. אני לא מתכוון לקרוא לך שום סיפור. עכשיו תצאי מהחדר" אמרתי לה בעוד הרמתי קצת את הטון שלי וראיתי שהיא זזה צעד לאחור מטוני הגבוה.
"אוקיי" היא אמרה בשקט והתקדמה לדלת ויצאה מימנה. נשפתי אוויר ברוגז והורדתי את נעליי ונשכבתי על מיטתי. איך אני אמור לעבור את זה כל יום עוד 3 חודשים לעזאזל. לבסוף החלטתי לישון, העצבים האלו צריכים להרגע.
התעוררתי והרגשתי טוב יותר. התמתחתי קצת ואז נזכרתי בילדה. אולי הייתי קשה איתה יותר מידי. ראיתי שחשוך בחוץ. אני גם צריך לשמור עליה. קמתי ממיטתי והתקדמתי לחדרה. דפקתי על הדלת ושמעתי כמה צעדים ואז הדלת נפתחה. היא ככל הנראה לבשה פיג´מה. כנראה כבר לקראת לילה.
"אלכס" היא קראה בחיוך וחיבקה את רגלי. היא לו כועסת עלי? נאנחתי קצת ושחררתי את עצמי מחיבוקה.
"את רוצה עדיין שאני אקרא לך את הספר?" שאלתי אותה בשקט בעוד הרגשתי ייאוש קל.
"כן" היא אמרה ומשכה אותי לתוך חדרה. החדר שלה היה מלא קשקושים וציורים וקישוטים וצבעים שונים. היא כנראה מאוד יצירתית. היא כיבתה את האור והדליקה מנורה ליד מיטתה.
"מה את עוד מעט הולכת לישון?" שאלתי אותה בגיחוך והיא הנהנה.
"אימא אמרה לי ללכת לישון מוקדם כדי לקבל יותר אנרגיות" היא אמרה בעודה יושבת על המיטה, וראיתי על השעון שעוד מעט תשע.
"טוב, מה רצית שאני אקרא לך?" שאלתי בעוד התיישבתי על המיטה. היא ירדה מהמיטה ורצה למדפים מתחת לארון. היא חזרה עם ידיים ריקות.
"כלום?" שאלתי אותה די מופתע. היא קיטרה ועצבנה אותי לכלום?
"לא ידעתי מה אתה יכול לקרוא… אתה יכול להמציא לי סיפור?" היא ביקשה.
"טוב" אמרתי בעוד נאנחתי. היא חייכה וטיפסה על המיטה ונכנסה תחת השמיכה וחיכתה שאתחיל.
"אז ככה, לפני שנים רבות, חי לו גבר. הוא חי בבדידותו בקרחת היער. האנשים בכפר הסמוך ליער דחו אותו, בגלל צלקת גדולה על פניו, שהופיעה בגלל קרבו נגד המלך, אשר גירש אותו מהממלכה. הוא היה צייד הממלכה. הוא צד, חטב עצים, אסף מים מהנחל וחיי בכוחות עצמו." התחלתי לספר וראיתי שהיא מסתכלת עלי בהתעניינות. באותו כפר, חיה אישה יפיפייה, שכל הכפר אהב, והמלך רצה לקחת אותה לאישה. יום אחד, אב האישה חלה, והיא הייתה צריכה צמח מיוחד מהיער כדי לרפא אותו. היא לא רצתה להטריח אנשים רבים ללכת אחר חיפושיו, והלכה בעצמה לתוך היער לחפש את הצמח" המשכתי באטיות וראיתי שהיא עדיין הסתכלה עלי בעודה מתחת לשמיכה, מתחממת.
"האישה לקחה איתה מזון לכמה ימים, כי ידעה שהיער מאוד גדול. היא המשיכה ללכת וללכת והגיעה לנחל. היא נעצרה לשתות ולמלא את המימיות שלה, ונחה קצת. היא קמה והתכוונה לחצות את הנחל כדי להמשיך במסעה, איך החליקה מאבן, ונפלה בנחל ועיקמה את רגלה. היא זחלה מתוך המים לצד השני ונשענה על עץ, בעוד קרעה קצת מבד שמלתה וחבשה את רגלה. היא לא יכלה ללכת בהמשך היער או לחזור לכפר" המשכתי לספר, חושב על המשך.
"הצייד יבוא אליה?" היא שאלה בשקט.
"נכון" אמרתי בגיחוך.
"הצייד צד אייל. במקרה האייל היה ליד האישה, והצייד ירה את חצו באייל והאישה נחרדה. הצייד התקדם לקחת את האייל ושם לב לגבירה. הוא שאל מה מעשיה ביער, והיא ענתה לו שהיא מחפשת צמח שירפא את אביה. הוא ראה את רגלה החבושה והיא שמה לב לכך. היא התחננה שיעזור לה. היא לא ידעה על עבריו ועל סיבת גירושו. הצייד אמר לה להישאר במקומה, והלך לביקטתו שבנה מקרשים, ליד מערה שבה חיי לפני הביקטה. אחרי זה הוא חזר לאישה" המשכתי לספר באטיות וראיתי שהיא כבר רדומה בעצם. לא תכננתי להישאר הרבה זמן בעניין הזה, אז כיביתי את המנורה וקמתי, פונה לעבר חדרי כדי לנוח גם קצת, ואז לישון.