אחרת להיות

סיפור לכתוב בתוכך עז רצון; מוצלחת את רגש לתאר. את לעתיד אביר ג'דיי, יוׁדָה דיבר.

"נשמע שאבדתי [ב]דרך" או "א[י]בדתי [את ה]דרך".
"אני ואתה [-אין אנו] אותו הדבר" – 'אינו' משמשת בלשון יחיד.
"הבעיה [ – ] שלפעמים" – הקו המפריד מחליף את המילה 'היא'.

במקום לעשות 'דווקא', עדיף לחשוב מה משמח אותנו; מה עושה לנו טוב; לזרום עם רצונותינו האמיתיים.
דמותו של צבי מסיפורך המהמם 'הייתי כאן' עשה בדיוק את זה: דווקא. הוא גילה שלא טוב לו לעשות דווקא, ושינה את דרכיו.

הערת אגב: יודה הוא דמות מאמן (מנטור) בסרטי 'מלחמת הכוכבים'. סגנון הדיבור שלו הוא 'היפך', בערך כפי שכתבתי במשפט הפתיחה.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

היי.
כבר נאמרו יפה הערות העברית בתגובה לפני.
ולכן אדלג עליהן, ואומר שאהבתי את סגנון הכתיבה.

אני מאוד מעריכה אנשים שמסוגלים להוציא את האישיות שלהם בכתיבה, לדעתי זה מה שהופך שורות מלאות מילים לשיר.
המשך ערב נעים.

וואו אני מרגישה שאני ממש מזדהה איתך, לרוב הסביבה לא מקבלת מישהו שהוא "שונה" או לא זורם עם הזרם ותהיה מי שאת ומי שלא מקבל אותך כפי שאת מפסיד!

כתיבה מדהימה כמו תמיד!!!