אחות חורגת.

-לרדת לרציתי להוסיף-
"אמא, אני חושבת שהשמלה הזאת נראת נורא על אמילי." התלוננה ג'ולייט לאוזן אמה.
"ג'ולייט," נסתה קארול להמעיט את התלונות של בתה הקרצייה,"ג'נט בחרה לכם את אותה השמלה במיוחד. יש לכם שיער שונה, וצבע עור שונה, והיא רצתה שתיהיו דומות. לכן היא בחרה את השמלה הזאת."
ג'ולייט עקמה את אפה."אבל היא יושבת עליה נורא. את לא רוצה שתיהיה לג'נט שושבינה אחת יפה ושושבינה אחת מכוערת, נכון?" ההתנהגות של ג'ולייט עלתה לי על העצבים, ונראה שגם לקארול.
רציתי להגיד להם שגם אני כאן, ואני דווקא אוהבת את השמלה הזאת, אבל החזות הדומיננטית של ג'ולייט לא נתנה לי.
היינו באמצע חנות שמלות יוקרתית בקניון שג'נט הובילה אותנו אליו.
ויולט התלוותה אלינו. התפקיד שהיא קבלה הוא להיות השושבינה שתלך לפני הכלה ותפזר פרחים.
היא השוויצה בתפקיד הזה כאילו היא עומדת לשחק בסרט הוליוודי מפורסם.
הספר הפרטי של משפחת ג'אטן, ואן לו, התלהב מהשיער הבלונדיני המושלם של ויולט וקלע אותו להמון צמות קטנות.
התוצאה הייתה שויולט נראתה כמו מלאכית קטנה.
לאחר מכן, הגיע התור שלי ושל ג'ולייט.
ג'נט החליטה שהיא רוצה שנלבש את אותה השמלה. שמלה ורודה, בהירה ואוורירית.
השמלה ישבה על ג'וליט מדהים, מחמיאה לכל קימור בגופה.
אפילו עליי היא נראתה די טוב.
ואז ג'ולייט החליטה שהשמלה נראת עליי רע. היא עשתה סצנה נוראית בחנות. לג'נט,למזלי, היה מספיק עמוד שדרה כדי לא להכנע לאחותה הקטנה. "מספיק, ג'וליט! השמלות יושבות על שניכן מאוד יפה! הצבע מחמיא לעור הבהיר שלך, ג'וליט, בדיוק כמו שהוא מחמיא לעור המעט כהה של אמילי!"
ג'ולייט המשיכה לרטון, אך לבסוף קארול סתמה לה את הפה שהזכירה לה שזאת החתונה של ג'נט, לא שלה.
שסיימנו עם השמלות, הגיע התור של השיער.
לג'ולייט קלעו את השיער לצמת שורש ארוכה באמצע השיער הפזור שלה. היא נראתה מדהים.
"מה אתה חושב שכדאי לעשות לה?" שאלה ג'נט את ואן לו והסתכלה עליי.
ואן לו הסתכל בספר קטן. "קודם כל, בואי נוציא את השיער שלך מהקוקו המרושל הזה." ואן לו משך את הקוקיה לאחור, וכשהשיער שלי היה פזור הוא פלט צווחה. "מה זה?! כמה זמן לא טפלת בשיער שהוא הגיע למצב נוראי שכזה?!"
נאנחתי,"שיער זה די בסוף סדר העדיפויות שלי." אמרתי כשהרעמה החומה המלכוכלכת נחשפה לפניי."אז תעלי אותו בסדר העדיפויות, מתוקה, כי עם זוועה שכזאת לעולם לא אסתדר."
אחרי המון ספריי,מסכות וטמרוקים אחרים, ואן לו הצליח לקלוע את הגלים העקומים של השיער שלי לשלוש צמות עקומות."אני חייבת להיות עם הצמות האלה?" אמרתי בקול מחושב הרבה יותר, כי הרגשתי שאני עומדת לפרוץ בבכי. "אני לא כל כך אוהבת צמות." מלמלתי, אך עם זאת, שמרתי על חזות אדישה. ויולט הסתכלה עליי במבט מוזר.
אני חושבת שהיא בטוחה שאני רובוט או משהו כזה.
עדיף ככה. שלא ידעו מה הולך בראש-הרובוטי שלי.
"את חייבת," אמר ואן לו ופנה לדבר עם ג'נט. "תראי, אם תרצי שהשיער שלה ייראה כמו שיער, תצטרכי להביא אותה אליי כל יום."
ג'נט הנהנה"לי אין בעיה," לעשירים אף פעם אין בעיות,"השאלה אם אמילי מסכימה."
הנהנתי בראשי. יש חודש עד החתונה. שלושים ימים להפוך את השיער שלי לנורמלי.
"אוקיי," אמרה קארול."אז סיימנו פה."