אז רציתי

אז רציתי.
רציתי לקום ולעזוב. לברוח מהכל.
רציתי לשכוח. לשנות שם. לשנות מקום.
'משנה מקום משנה מזל'-או לא?
רציתי.
רצית להנות. להיות זו שבוחרת ולא זו שנבחרת.
רציתי להיות במקום הזה. פעם אחת.
רציתי להסתכל לו עמוק בעיניים ולומר לו- אתה, אני, היום בערב, פגישה. ולא מקבלת 'לא' כשתשובה.
רציתי ערב אחד שהכל יהיה יפה.
רציתי לילה אחד שאני אלך לישון שמחה
רציתי יום אחד של שקט.
אז רציתי.
רציתי לעשות הכל ולדעת שהוא יהיה פה גם כשאתנהג בטפשות.
רציתי לטעות ושהוא יהיה פה ויגיד שהכל יסתדר. שהכל יגמר. ויחבק אותי.
רציתי לעבור לידו ברחוב בלי לסובב את הראש, עם החיוך החמוד הזה שלי.
רציתי רק לפעם אחת, להבין מה עובר לו בראש. מה ע-ב-ר לו בראש.
מה עבר לו בראש כשהוא צחק אז?
מה עבר לו בראש כשהוא ישב מולי איתה?
מה עבר לו בראש לאלף עזאזל?
אבל רק רציתי.
רק רציתי וזה לא היה. כי איך אומרים?
החיים זה מה שקורה בזמן שאנחנו מתכננים תוכניות.
אנחנו מתכננים תוכניות ואלוקים צוחק עלינו מלמעלה.
אז גיליתי משו.
I come to belive- that i better then leave.
הגעתי לאמונה- שאני טובה יותר מלעזוב.
שאני מסוגלת. מסוגלת להתמודד מול המציאות הזו ואני יודעת שרציתי את זה. אבל איך כבר אמרנו?
אז רציתי….