אז יצאתי לריצה

זה התחיל בזחילה,
היסוסים רבים. לא לגמרי האמנתי בזה – אז רציתי קרקע מוצקה שלא אוכל ליפול חלילה.
עברתי כמה מטרים,
זה היה לא רע.
אבל היה חסר לזה טיפה תעוזה.

זה עבר להליכה,
הסתכלתי מסביבי על הדברים שקורים מסביב. כי עדיין- חשוב להיות קשור למתרחש, אפילו אם אנחנו בדרך לאנשהו!
אבל… עיניי עיכבו אותי. הסתכלתי על אנשים, חנויות ודברים מסיחים.
היה חסר לזה התרכזות.

עשיתי ריצה קלה עם טיפה דילוגים,
אולי זה יעזור! חשבתי. לצאת מהקופסא ,ולהשתעשע בדרך שלי.
אבל, דילוגים? כשמם כן הם- דילגתי על דברים חשובים שהייתי צריכה לעבור.
היה חסר לזה ניסיון.

אז עשיתי ריצה!
רצתי ורצתי! ריצה נטו! לעבר המטרה! הרגשתי את הרוח שבאה כנגדי, ורצתי ורצתי!
עד ש…

בסופו של דבר- נפלתי.
אז נשארתי טיפה על הקרקע. מה עכשיו? לקום? אם בכלל? זחילה, הליכה, דילוגים או ריצה?! אני לא רוצה ליפול שוב. אני לא רוצה.
ראשי היה מורכן כלפי הרצפה.
גלגלתי את עצמי ושכבתי על הגב. הסתכלתי לשמיים ונזכרתי
למה אני רצה בכלל!
קמתי באיטיות והתיישבתי טיפה.
אחרי כמה שניות המשכתי
בריצה.