אותיות

כל אות מרכיבה מילה, כל מילה מרכיבה רגש, כל רגש נותן תחושה.
בין אם זה אהבה, כעס ועצב, זה מה שאני עונה כל פעם ששואלים אותי למה אני אוהבת לכתוב.
הרעיון הזה שכמה קווים יוצרים אותיות ומשפטים זה מדהים בעיניי.
לבטא את עצמנו בסיפורים דרך הדימיון שלנו זה מתנה, מתנה שלא כל אחד יודע להשתמש בה ומי שיודע מבורך.
לדעת לכתוב מה אתה מרגיש בהחלט מציב אתגרים כל פעם מחדש, למצא את הביטוי הנכון, המילה הנכונה והרגש הנכון.
לנשום עמוק כל פעם מול המקלדת לעצום עיניים ופשוט לשפוך הכל, לתת לידיים להוביל אותך, להרגיש אותך.
לתת לדברים דוממים רגשות, להגיד שבכי זה לא סתם דמעות מלוחות, זה לדעת שגם כשבוכים יש קולות שמהדהדים באוזניים, זה לדעת שגם למחשבות שלנו יש חיים שלמים.
זה לכתוב ואז תוך כדי לראות נקודות מבט שונות על החיים, לשנות קו מחשבה.
רגע אחד להתעצבן ואז עוצרים וממשיכים הלאה, להבין שהחיים קצרים מדי בשביל להיתקע על דברים.
אז כותבים ויוצרים לעצמנו מציאות משלנו, חיים משלנו.
לחיות בין שני עולמות, הדימיון והמציאות, למצא בשניהם את השקט שלנו, את החופש שלנו ולדעת שלא משנה איפה נהיה אנחנו נמצא את עצמנו.
ככה אנחנו הסופרים, משתמשים בדמיון בשביל למצא פיתרון, זה הכוח שלנו, ככה אנחנו יודעים שלא משנה היכן נהייה את מקומנו אנחנו נמצא.