אותו אייפון
כולם הרימו כיסאות והוציאו את הפלאפונים. "אני בדרך הביתה" סימסתי לאמי- לא בוואטאפ, כי אין לה. שמתי את האייפון בכיס האחורי של מכנסיי והמשכתי בדרכי הביתה. נכנסתי לצריף הקטן והישן בו אני ומשפחתי גרים בו. אמרתי שלום לאמי ולאבי, וכמובן גם לאחותי הקטנה. השארתי את התיק בחדרי בו אני מתחלקת עם אחותי והלכתי לשירותים. סיימתי את מעשי ורגע לפני הורדת המים שמתי לב שלשהו חריג. האייפון נפל לאסלה ! 'אני לא מאמינה !' חשבתי לעצמי . ההורים שלי השקיעו כלכך הרבה כסף כדי לשמח אותי ואחרי יומיים האייפון החדש כבר נפל לאסלה ! 'אוף' התבאסתי. 'למה חצי מהכסף של המשפחה של ליהי לא יכול לעבור אלינו ?' לא ידעתי איך אני אספר להוריי את הנעשה. הם השקיעו מלא מהכסף שלנו באייפון במקום עוד אוכל או עוד בגדים. לקחתי כפפת ניילון ובעדינות הוצאתי את האייפון. לא. הוא לא עבד. התיישבתי ובכיתי. מה לעשות ? אני סתומה !! חשבתי לעצמי.. אבא של לירון הוא תכנאי פאלפונים! הלכתי לביתה של לירון ללא ידיעתה. אביה בדק את האייפון ולאחר 8 דקות בהן סררה דממה אמר "זה חסר סיכוי. האייפון מת".דמעות הכלו לזלוג מעיניי. אביה של לירון, שכבר מכיר אותי ואת משפחתי הבין את המצב והציע לי שהוא יקנה לי אייפון בדיוק כמו שהיה לי בלי שיידע את הוריי. לא הסכמתי, לא נעים לי ! הלכתי לישון בחשש. אבל לא הצלחתי להרדם. למחרת בארוחת העשר כשהוצאתי את הסנדוויץ הזעיר בלי כלום מתיקי ראיתי אייפון 4S שחור, ללא מגן, כמו שהיה לי. הסתכלתי על לירון והיא קרצה לי. חייכתי. טוב לדדעת שעוד שיש אנשים טובים בעולם !
תגובות (1)
זה סיפור אמתי?
אני חושבת שהיית יכולה לנסח אותו בצורה שתגרום לו להיראות יותר עמוק, כי בקריאה ראשונית ה"טובה" שלירון עשתה היא כספית כביכול וכל הסיפור סובב יותר סביב הכסף ופחות סביב ערך הנתינה.
יש לך כתיבה די טובה ואני מציעה לך לנסח אותו מחדש בצורה פחות רדודה.