אושר הוא כמו גלידה עם סוכריות קופצות. בבקשה תקראו!

-טוב אולי הסיפור: "אכזבה היא כמו שוקולד." ממש אבל ממש מצא חן בעיניי אז.. רק העתקתי את הסגנון, כלומר להסתכל על רגש כמו אוכל. אז סליחה אם זה נחשב העתקה ,אם זה כן אין לי בעיה למחוק אותו.-
————————————————-
הילד בן השמונה, סוף-סוף קיבל את דמי הכיס שלו. 10 שקלים.
הוא שואל את עצמו מה הוא יעשה בכסף. הוריו המליצו לו לקנות חטיף, אך הוא לא השתכנע.
מכיוון, שהוא גר בישוב ,להוריו לא הייתה בעיה שיקנה לבדו משהו בשכונה. (לא היה כבישים, היו שבילים וקולנועים, רפת של פרות ועוד דברים כפריים..)
הוא טייל בישוב עם 10 שקלים בכיס, תוהה מה לקנות. לא היו המון אפשריות.
אך, לפתע תום הקטן ,(כן, קראו לו תום.) ראה משהו שמשך את עיניו.
אוטו גלידה.
בתוך האוטו, היה האיש המבוגר המכונה 'יוסי' מוכר גלידות ובאותו הזמן נוסע.
תום צעד לאט, לאט אל האוטו בהתרגשות. כשהאוטו עצר בשבילו, יוסי שאל אותו בחיוך שמח:
"מה תרצה, חמוד קטן?" הוא הוסיף לו מחמאה.
"אני רוצה גלידה." תום ביקש בתמימות.
"איזה סוג של גלידה?" שאל אותו חזרה יוסי ולאחר מכן הוסיף: "יש בשלט התלוי על הקיר של המכונית, את התפריט."
תום זז קצת שמאלה והביט במהירות בתפריט.
גלידת שוקולד, וניל, אגוזים, תות, תות- בננה ועוד.
יותר מדי אפשריות.
אבל רק דבר אחד משך אותו, סוכריות קופצות שהיו בוודאי מוסיפות לגלידה.
"קופצות." חשב לעצמו תום. "מעניין אם הן יקפצו לי בבטן."
הוא לקח סתם, גביע עם שתי כדורי שוקולד ובמהירות ביקש להוסיף את הסוכריות.
יוסי חייך אליו קלות, הוסיף את הסוכריות והושיט לו את הגלידה.
"הגלידה שתקפוץ לך בלשון. 10 שקלים בבקשה." בדיוק הכסף שלתום היה.
תום במהירות הוציא את הכסף מכסיו ומיהר להסתובב וללכת הביתה בעודו אוכל את הגלידה.
הוא בלע אותה במהירות, חיכה שתקפוץ, אבל זה לא קרה.
הוא ניסה שוב ושוב, לא קרה כלום.
"סתם שטויות." נאנח תום.
הוא הלך שוב אל אוטו הגלידה, מושיט את הגלידה ליוסי.
"קח. אני לא רוצה אותה. גלידה מטופשת, מה מקפיץ בה בדיוק?"
"אני לא יכול להחזיר לך את 10 השקלים, אם ליקקת כבר חצי כדור." יוסי ענה לו באכזבה.
"אבל, למה זה לא קופץ? הוא לא קפץ לי בבטן בכלל. " תום ענה באכזבה חזרה.
"ברור שזה לא יקרה." חייך יוסי. "אתה לא אמור לבלוע את זה כול מהר. זה קופץ בלשון, לא בבטן." הוא צחק קלות.
"בטח. יופי הגלידה כבר נמסה לי. נהפוך אותה למיץ ואני אשתה אחר כך. לא אקנה אצלך לעולם!"
תום ברח עם דמעות בעיניו הביתה. הוא לא האמין, שכך עבד עליו יוסי.
אך, כשכמעט דפק בדלת, ניסה ללקק את הגלידה באטיות ולפתע הרגיש משהו.
הוא הרגיש שהסוכריות מתחילות לקפוץ לו בלשון.
אוי, זה היה כול כך משמח.
תום קפץ מהתרגשות, הוא דפק במהרה בדלת.
אמו פתחה לו, שואלת:
"מה קרה שאתה כול כך שמח?"
תום הראה לה בשמחה את הגלידה המומסת. אמו קצת נגעלה מהטיפות שהגלידה נטפה, לכן ביקשה שיאוכל בחוץ. אך בכל זאת השתתפה בשמחתו.
תום באטיות, התענג על כול ליקוק וליקוק, הרגיש אושר עילאי.
הוא אהב להוציא את הלשון ולהרגיש שהסוכריות הבלתי נראות קופצות החוצה.
כי, לאחר שהוא כבר טעם את הסוכריות, הן רק נקטנו ונקטנו.
הוא היה חוזר כול שבוע ליוסי, כמובן שהוא הצטער אחר כך וביקש סליחה והוא תמיד היה חוזר רק בשביל הגלידה.
אחרי סיום הגלידה, כבר הוא לא הרגיש את אותה שמחה. אבל הוא ניסה דברים חדשים בשמחה וברצון.