אופטימיות
אתה נולד, וכולם מאושרים כי בא יצור קטן וחמוד לעולם…
חושבים שאולי אתה הדבר הבא, אולי יום יבוא ותהיה מישהו מכובד! שתעשה נחת להוריך…
ואז אתה לומד, מאז שנולדת עד גיל 20 פלוס מינוס- אתה לומד.
לומד ללכת, לומד לדבר, לומד לקרוא ולכתוב, לומד את היסטורית בני-ישראל, לומד על החלקיקים של האוויר, לומד איך להיכשל במבחנים, לומד גם להצליח בדברים בחיים, לומד איך להתחבר לאנשים, ואז לומד את מה שבחרת ללמוד בצבא ואז באוניברסיטה, ובעבודה המזדמנת.
אחרי שלמדת את החיים אתה מתחיל לעבוד, בעבודה רצינית כזאת שתלווה אותך חצי מהחיים המשעממים והאומללים שלך,
תוך-כדי אתה מוצא את אהבת חייך אחרי כמה חודשים של אהבה ללא גבולות וחסרי דאגות אתם מתחתנים וכולם מאושרים,
הבאת לעולם עוד יצור קטן וחמוד, שאולי הוא הדבר הבא, אולי יום יבוא והוא יהיה מישהו מכובד שיעשה נחת לאהבת חייך ולך.
אתה ממשיך לעבוד, לפרנס את הילד שלומד בדיוק את מה שלמדת, אתה מנסה לעזור לו להבין את העולם,
מנסה להיסתדר עם מי שפעם הייתה אהבת חייך והיום היא שותפה שהתחתנת איתה, ואתה לא תעזוב אותה לעולם…
אתה מזדקן, יש לך נכדים שבאים לבית הישן והמאביק שלך כדי לנחם אותך על אובדן אהבת חייך
שפתאום אתה אוהב יותר אחרי שהלכה,
שפתאום את רואה את הטוב שעשתה בעולם ולמרבה הפלא הצלחת לעשות את זה רק אחרי שאיבדת אותה…
ואז אתה יוצא לפנסייה- לבד, משועמם, בלי מס.
מה שעשית כל חייך לא שווה כלום עכשיו,
אז הדבר היחיד שנותר לך הוא- למות!
תגובות (10)
אופטימיות-זה השם שבדיוק מתאים לכאן.
אממ.. יש כאן הרבה דברי אמת. אבל אני חושבת שכל אחד יכול לקבל את זה באופן שונה.. יש אנשים שיראו בתיכון למשל, סתם 3 שנים שמבוזבזות על לימודים משעממים, ויש כאלה שיראו בכך 3 שנים של מידע חדש, חוויות מחוץ לבית הספר, חברים-חדשים או וותיקים, אולי התנסות באהבה, ריבים, השלמות, כיף, מידי פעם שעמום, עצב, שמחה… בקיצור, הכל תלוי באיך שמסתכלים על העניין.
~אני גרועה באופטימיות. אבל למרות היותי פסימית ביותר, ניסיתי. סליחה אם התגובה מפגרת מידי^^"~
אהבתיי. תימצתת את החיים בדיוק כמו שהם.
אבל לכל בנאדם יש דעה אחרת, אז נראלי שיהיו פה "השמעות דעה" (=וויכוחים)
בקיצור, זה פחות או יותר, אתה יודע.
לא לקחת בחשבון ארועים כמו תאונות דרכים, שריפות, מחלות, תינוקות שמתים וכולי וכולי (כל אלה דוגמאות מהחיים הקצרים שלייי חחחחח)
את בת!!
*פאדייייחהה*
חחחחח… זה בסדר;)
למה הכותרת של הסיפור נראית לי צינית או סרקסטית?
כי זה יותר פסימיות לפי דעתי~
מוות~~
זה בדיוק זה, ציניות!
בגלל שאני מתארת חיים כל-כך משעממים ובכל זאת אנחנו שומרים על אופטימיות!
הרשי לי לדרג חמש ולהוריד בפנייך את הכובע, דבר שאני שונאת לעשות בשל השפעתו על השיער שלי.
תודה!! 3>
יש כמה הערות טכניות גרידא, אבל כן. אני מסכימה איתך. התפיסה האופטימית שלי היא שבסוף נמות, וכולנו נמות, לכן אין לנו השפעה או מטרה.
ובגלל זה זה לא משנה אם נבזבז את החיים שלנו, ואפשר לעשות מה שבא לנו.
בס"ד
את כותבת יפה!! מאד אהבתי. לדעתי מגיע לזה להיות בבחירת העורכים.