אומרים שזה כואב ורע, אבל זה נפלא.

היא הייתה עם מישהו, מישהו רע.. שלא הבין את המשמעות "אהבה". הוא ניצל אותה, וגרם לה לבכות, ואני? רק צפיתי מהצד, כשהאחת, החכמה, היפה, הטובת לב, בוכה כל לילה.. וכשהם ניפרדו, הייתי קצת שמח. אבל חיכיתי מכדי לספר לה על הרגשות שלי אליה. הייתי לחוץ, הרגשתי רע, ככה זה בפעם הראשונה.. אבל בסוף, סיפרתי לה על הרגשות שלי אליה.. אבל היא? טובת לב, וחכמה, הרגיעה אותי ואמרה: "אני שמחה שאיתי אתה משתף את הרגשות שלך, ואת האמת, גם אני הרגשתי משהו אליך.."
ומשם זה רק התקדם, דיברנו, שיתפנו, והתאהבנו.. אבל פה זה לא נגמר, כי משם רק לחכות נשאר.. לחכות לרגע שהפצעים ירפאו, שהסודות יחספו, ונוכל להמשיך, לאהבה.. אותה אהבה שכולם מדברים עליה, שאומרים עד כמה שהיא רעה.. אבל לי זה לא נראה ככה.