אולי קצת טוב על הלב

בס"ד
שטפתי את ידיי המלאות בדם,הסתכלתי על המים שהתמזגו עם הדם ,הסתכלתי במראה השבורה וראיתי בן אדם עצוב ובעיקר מותש.
הוא סימן אותי,הוא סימן אותי כמו שמסמנים פרה.
מאז שסימן אותי אני שייכת לו,אני רק שלו,לא משנה אם יקלל אותי,אם יכה אותי בכל מצב אני חייבת לעמוד לצדו.
סגרתי את זרם המים כי ידעתי שזמני נגמר,ניגבתי את ידיי בבגדי הדלים ויצאתי מחדר השירותים הקטן .
נגעתי בשערי שהתקצר באותו יום שיצאתי החוצה והוא החליט שבתור עונש הוא יגזוז את שיערי,את השיער היפה שלי,את הדבר היחידי שאהבתי בעצמי.
התיישבתי על הרצפה שבפינת החדר והודיתי לאלוקים שיש לי שטיח על הרצפה הקרה.
הסתכלתי על המיטה ועל הגבר שישן שם,הגבר לו אני מסומנת.
הנחתי את ראשי על השטיח וניסיתי שלא יגע ברצפה ,ידעתי שעוד כמה שעות אצטרך להתעורר בשביל להכין לו את ארוחת הבוקר הקבועה שלו,לחם מרוח בריבה ומים עם מי סוכר .
עצמתי את עיניי בשביל לתת להן לנוח טיפה אחרי היום הארוך,הרגשתי את גופי המותש מרפה את שריריי.
מאורעות היום עברו לי בראש,ניפוצי הצלחות נשמעו לי שוב באוזן,וצמרמורת עברה בגופי.
איך הוא זרק עליי את הצלחות,צלחת אחרי צלחת,ומכל צלחת הוא רק נהנה יותר,הוא רק צחק יותר,הוא רק הראה לי כמה הוא שווה ואני שווה בעיניו לגרגר אבק.
הסתכלתי על הצלקות שבגוף שלי ,הצלקות חרוטות עליי כבר כמה שנים,בכל צלקת הוא רק סימן אותי יותר.
אני כבר התרגלתי,אני כבר הבנתי שזה כנראה העונש שמגיע לי ורק למעלה אדע מה עשיתי שהגיע לי עונש כזה.
עיניי נעצמו ושרפו בו זמנית הצטערתי על זה שעצמתי אותן.
הרגשתי איך גופי המותש משחרר את שריריו הרגשתי איך הגוף שלי מתחיל להתמוטט ,יש לי הרגשה שעוד מעט משהו גדול יקרה אבל אני לא יודעת מה זה.
יכול להיות שעוד כמה זמן מישהו יגלה הכול ויוציא אותי מהסיוט הזה שנקרא הבית.
יכול להיות שהבן אדם הזה שעכשיו שוכב על המיטה ומתנשם בכבדות בגלל כובד המשקל הגדול שלו יכול להיות שהוא ימות.
או שאני ימות כי הגוף שלי בסופו של דבר יתמוטט או שאולי הבן אדם הזה יהרוג אותי.
אני כבר לא נבהלת מהמחשבה שאולי יום אחד זה יקרה .
אני לא יודעת מה יקרה אבל אני מרגישה שמשהו גדול קרב והפעם אני מלאת תקווה שזה משהו שיעשה לי קצת טוב על הלב.