אולי עכשיו היא תחזור

אבא אומר שאמא לא פה.
זה מה שהוא אומר כל פעם.
\"איפה אמא?\"
\"לא פה.\"
\"איפה אמא?\"
\"לא פה.\"
\"איפה אמא?!\"
\"לא פה.\"
זה אולי בגלל שאני מתבגרת או אולי בגלל שמתחיל להימאס עלי לשמוע את התשובה \'לא פה\' אבל החלטתי למצוא את אמא.
כשהייתי ממש קטנה הוא היה אומר שאמא תמיד איתי אני רק צריכה להסתכל קצת יותר עמוק, ואז הוא היה מצביע על החזה השמאלי שלי.
טוב אז אם אמא בתוך הגוף שלי אני ממש אשמח אם היא תועיל בטובה לצאת.
כי טיפה מטריד אותי שהיא שם ולא פה, לא לידי.
אלוהים מה הייתי נותנת בשביל שתהייה פה לידי.
אני טיפה מתגעגעת אבל אני לא רוצה להתגעגע.
הרי הבטחתי לה. הבטחתי לה לחייך.
וגעגועים גורמים לי לבכות, אז… עדיף שאני פשוט לא התגעגע.
אולי אם מעולם לא הייתי בוכה אמא לא הייתה הולכת.
אני יודעת מה לעשות כדאי להחזיר את אמא.
כולם אומרים שבלב שוכנים כל הרגשות.
אני תוהה אם אני אעקור לעצמי אותו אני אהפוך את אמא להכי גאה ומאושרת בעולם.
ואז אולי היא תחזור.
אני מנסה את זה.
אני קורעת את החזה שלי ומחטטת בפנים כדי למצוא את הממזר הקטן שגרם לאמא ללכת.
אני תופסת אותו בידיים והוא ממשיך לדפוק.
נוזל אדום וחם זולג לי על הזרוע.
הפעימות מפסיקות ואני מחייכת, אולי עכשיו אמא תחזור.