אהבת אחים אמיתית

שמעתי דפיקות מחדרי. פתחתי את הדלת. אחי התאום תומר ישב על מיטתו ושיחק באייפון שלו במשחק הזה של הביצה. הסתכלתי עליו במבט רציני ונשאנתי על משקוף הדלת, הוא השובב בבית. הוא הרים את מבטו אליי, והחזיר אותו למשחק. "מה את רוצה?" שאל אותי. " דבר ראשון, אם אתה יכול לדפוק קצת יותר חלש," עניתי לו. הוא גילגל את עיניו והנמיך את שמע הדפיקות שלו."ודבר שני," כבר נכנסתי לחדר המשותף שלנו והתחלתי לסדר אותו, "אני צריכה שתלך לאיזה סרט או משהו, לך עם חברים". "למה לי?! את לא מחליטה עליי!" הוא ענה ברוגז. "כן, אבל אמא ואבא כן מחליטים עלייך…". הוא זרק, חשוב לציין שבעדינות, את האייפון שלו על מיטתו והלך בצעדים כבדים למטבח, שם היו אמא ואבא.הם דיברו, לא צעקו. תומר בא לחדר והשוויץ "הם נתנו לי כסף….". הוא הושיט את רגלו למחוץ לחדר ועצר. הוא הסתוב, עשה פרצוף חושב ושאל:"למה את צריכה שאף אחד לא יהיה בבית?". "לא עניינך" אמרתי בפרצוף גאה ובידיים משולבות כאשר אני יושבת על כיסא שולחן הכתיבה שלי. תומר הלך ל"מהיר ועצבני 2" עם חבריו והוריי, שידעו למה הייתי צריכה שילכו, הלכו לחברים שגרים בחיפה. יקח להם הרבה זמן להגיע מירושלים לחיפה. הלכתי לקניון, לחנות החיות. הבאתי למוכר את כרטיס האשראי של אבי. קניתי אוכל, חטיפים, צעצועים, מיטה, שמפו לחיות, רצועה, קולר וכלוב קטן כדי שאוכל לקחת בו את הכלבה החדשה שלנו… כן, בעקבות זאת שתומר התקבל למגמה של נערים מאוד מאוד חכמים, חשבתי על הפתעה- כלבה חדשה. שאלתי את הוריי והם הסכימו לזה. הלכתי לווטרינר. יותר נכון רצתי. אמנם הסרט ארוך, אבל הקולנוע מאוד קרוב לבית והווטרינר די רחוק. עשו לכלבה חיסון או זריקה. היא הייתה מסוג שיצו לבנה, בת חודש וחצי, מתוקה עולמית. אני והוריי קראנו לה סנואו (שלג באנגלית). חזרתי הביתה מנשפת כולי. סידרתי את הדברים של סנואו. התישבתי בספה, הדלקתי טלויזיה ונחתי. נרדמתי. דפיקות בדלת העירו אותי. הרמתי את סנואו כדי שלא תברח ופתחתי את הדלת. תומר נכנס, ראה את סנואו ופניו הפכו להמומים. "של מי הכלבה הזאת?!" הוא של נרגש. "שלך♥" עניתי לו בחיוך, סגרתי את דלת הבית והבאתי לו אותה. "קוראים לה סנואו" סיפרתי לו. הוא חיבק אותי. אני חיבקתי אותו. זאתי, מה שנראת, אהבת אחים אמיתית.