אהבה רחוקה

והנה היום הזה הגיע אני עוברת דירה למקום שבכלל לא רציתי להיות בו…. אני לא מאמינה!!
אבל עם להגיד את האמת המקום שהייתי בו גם לא הכי טוב בשבילי, אבל אני כבר רגילה לזה אז מה זה משנה איפה להיפגע?
שמתי את הדברים האחרונים במכונית, אבי סגר את תא המטען ניכנס לאוטו ,והתחלנו לנסוע, כשנסענו הסתכלתי דרך החלון ודמיינתי את כל החיים שהיו לי אז לפני שנכנסתי למכונית וארזתי את כל הזיכרונות שלי עם כל החפצים שלי והתחלתי לנסוע לדרך חדשה.
היו לי זיכרונות טובים אבל גם פחות.
אימא שלי אמרה שאנחנו פושט פותחים דף חדש, ?יודעת שזה ככה אבל ,מה עם כל מה שהיה
לי פעם? מה אם ילדים לא יאהבו אותי? מה אם החיים שלי יהיו יותר גרועים ממה שהם? אבל מצד שני מה אם יהיה לי טוב שם?
אני מפחדת אני לא אשקר אני לא אגיד שאני לא, אני מפחדת מהחיים החדשים שיהיו לי אני לא יודעת מה יהיה איתי! אף אחד לא יודע…
התחלתי לבכות מרוב כל המחשבות, והרגשתי יד נוגעת בי ,זה היה שון אחי הגדול, הוא לקח לי את היד נישק אותה ואמר לי בשקט "הכל יהיה בסדר". הנהנתי לו והוא ניגב לי את הדמעות וחיבק אותי. כן אנחנו רבים וכן אנחנו לא מסתדרים תמיד אבל כאחד מאיתנו ב"דאון" אנחנו עוזרים
ותומכים זה בזו ובסהכ אני אוהבת אותו מאוד והוא אותי.
"אבא מתי מגיעים?"
"עוד מעט קיילי עוד מעט…" אמר מסתכל על הכביש.
"טוב אבא."
עברה לה עוד חצי שעה שון ישן עלי ואני ליטפתי אותו ,השער שלו מדהים, בקיצור גם אני כמעט נרדמתי אבל פני שזה קרה אבא שלי אמר בהתלהבות. "הגענו!!!"
"סוף סוף הגענו, הלך לי התחת ותודה על הליטוף אחותי, היה נעים" אמר שון קצת ישנוני
"חחחח בכיף אחי" אמרתי עם חיוך.
אבא שלי עצר ליד בית גדול ושומם, חסר חיים, ומלוכלך.
"מה זה"? אמרתי מופתעת.
"עבודת הקיץ שלכם" אמרו שני ההורים שלנו.
אני ושון נעמדנו בפה פעור והסתכלנו על הבית.