אהבה פיזית

היא הלכה לה ברחובות, בדד, ללא כל איש לצידה. היא ידעה שהיא בודדה, והיא הרגישה כך. היא מזמן כבר הגיעה למסקנה שאף אחד לא נמצא שם בשבילה.
היא הוציאה את קופסת הסיגריות מכיסה, היא טענה שהן מרגיעות אותה. בעוד שהיא הולכת היא מדליקה את הסיגריה ומתחילה לעשן, לשאוף את הרעל לגופה, כאילו אין מספיק רעל בגוף הזה מכל השתייה והעישון משנים קודמות.
כל פעם שגבר עבר לצידה על המדרכה היה מסובב את ראשו ושורק את השריקה הידועה המרמזת על יופיו של גוף האישה.
ולאחר כל שריקה היא נזכרה בכמה יפים היו הימים בהם היה מישהו לצידה במיטה, שהיה מלטף עורה, מנשק את עורפה בלהט, מענג אותה בלילות.. לזה היא הכי התגעגעה.
כשהיו ביחד, אנשים היו אומרים 'הזוג הזה לעולם לא ייפרד', וכשנפרדו, לאנשים כבר לא היה מה לומר. היא עצמה הרגישה שחייה נגמרו, שעכשיו היא נמצאת לבדה עם שני ילדים, שלו.
ובכן, היא הצליחה לשרוד בסופו של דבר. אבל לא בדיוק לחיות.
האהבה הפיזית, לא הייתה שם כבר שנים. היא הייתה כבר זקוקה לזה, נואשת לזה. כל לילה שיצאה לרחובות, קיוותה שהשריקות יהפכו למעשים, אך היא אף פעם לא הייתה טובה בליזום.
היא עדיין זוכרת את השיעור הכי חשוב בחייה של כל ילדה, שיעור שכל אם חייבת ללמד את בנותיה, הרגע הזה שאמה לימדה אותה את המשפט החשוב שמרי על צניעותך וכך תשמרי על כבודך.
ייסורי מצפון נוראיים היו לה כל פעם שהמשפט עלה במחשבתה, אך לא יכלה להתנגד יותר ליצר הטבעי של האדם.
היא המשיכה ללכת, שרקו לה שוב, כרגיל. אך הפעם, לא המשיכה בדרכה, היא עצרה. היא חשבה היטב מה יהיה הצעד הבא שלה, היא סובבה את ראשה וראתה את הבחור ששרק.
המחשבה היחידה שעברה בראשה באותו רגע הייתה 'אני צריכה גבר'. היא צעקה לבחור:
"חכה!"
הבחור הסתובב והסתכל על עליה. היא התקרבה אליו. לאחר שהייתה קרובה אליו מספיק, היא שאלה: "אתה, אולי רוצה, לבוא אליי לכוס קפה?"
"בטח למה לא?" הבחור השיב. כאשר חייך היא ראתה כמה נאה הוא, והיא חייכה אליו.
"הבית שלי לא רחוק מכאן…" היא התקרבה עוד טיפה, חזהה כמעט נגע בחזהו, היא החלה לשחק עם כפתורי חולצתו.
הבחור החל להתלהב כמובן, אחרי הכל בר מזל שאישה מנוסה כמוהה תרצה להיות עם בחור כמוהו. אך הוא לא ידע עד כמה נואשת היא הייתה.
הוא לא ידע עד כמה הוא הולך להקל עליה, עד הפעם הבאה.