אהבה- אמיתית?

תמיד הייתה לי תהייה אחת.
האם אהבה היא אמתית?
הלוא האהבה היא לא רק דבר בלתי אפשרי שאנו נואשים להשיג?
אנשים אומרים שהדבר הכי קרוב לקסם זה אהבה, אבל אני לא מסכימה.
אהבה היא לא קסם, אלא תשוקה.
היא הצורך למלא חלל חסר.
אהבה היא אינה דבר אמתי. אנשים דובקים במטרה למצוא אהבה אמתית, אבל הבעיה היא שהיא לא מגיעה אליהם, ואת שאר שנות חייהם הם מבלים בתהייה "מה לא עשיתי בסדר?".
אפילו אני, עד לפני כמה שנים, התחננתי שיביאו לי אהבה אמתית.
הילדים הם האנשים הכי חכמים שיש ביקום. למה? כי הם אומרים את האמת, לא מתביישים, עושים מה שהם רוצים, דורשים דברים, אבל הכי חשוב? הם נגעלים מאהבה.
אומנם אני הייתי יצור יוצא דופן. ביקשתי אהבה. בתור ילדה בכיתה ב' זה היה יוצא דופן.
אבל ילדים לא נשארים ילדים לנצח. הם התבגרו ושוב היו נואשים לאהבה, הם העריצו זמרים חסרי חן, עקבו אחרי שחקנים אשר כשרון לא היה להם, והתאהבו בשחקני כדורגל שמזלם דבק בהם ויצאו בעלי יופי מיוחד וידיעה איך להבקיע גול- דבר שגם פעוט בן שלוש יכול לעשות.
למעשה, גם זה נושא לדיון, אם כי בזמן אחר.
עכשיו נחזור לעיקר- האהבה היא אינה אמתית. אומנם כיף לכתוב עליה, להרצות, להשתוקק אליה, כל דבר, אבל היא אינה אמתית.
יש זוגות שהחזיקו מעמד שנים- אבל זו גם לא אהבה אמתית.
האנשים מתחתנים כי הם חושבים שזו אהבה אמתית, כשלמעשה התת- מודע שלנו מזייף אותו, כי גם הוא משתוקק לזה.
כעבור כמה שנים הם מבינים שזה לא נכון, לא אמתי, אבל הם לא מתגרשים. הם נשארים ביחד- גם אם זה בלתי נסבל, יוצרים ריבים, סכסוכים, מתווכחים, אבל עדיין לא מתגרשים, כי הם דובקים בהשערתם הקדומה- שזו אהבה.
אולי יש כאלה היחלקו עלי, ויכול להיות שבעוד כמה שנים אשנה את דעתי ואאמין שיש לי אהבה אמתית, או שפשוט אתבגר- למרות שאני מאמינה שאני קוטנת מרגע לרגע, במקום להתבגר- וכמו שכתבתי למעלה: אני פשוט אשתוקק לאהבה,
אבל לבינתיים זו דעתי, הרי האם באמת יש אהבה אמתית?